Igrot Kodesh · Letter 229 — Shabbat Haggadah liturgy: 'with love, a holy convocation' explained

By the grace of Hashem, 13 Iyar* 5706, To the great Rav*, Chassid* who fears Hashem, Rav A. E. Axelrod[1], I greet and bless you,
I respond to your letter. I wrote in the Haggadah* that one recites on Shabbat*[2] "with love, a holy convocation", for the Jews accepted with love the holy convocation of Shabbat*. I cited in this regard the Levush* as a reference.
You tell me that the expression "holy convocation" is modified on Shabbat* as compared to a weekday[3]. There is here not a modification but an addition. Indeed, on Shabbat*, the "holy convocation" is at once that of Shabbat* and that of the festival, which is not the case on a weekday. The expression "with love", on the other hand, must be set apart, for it is specific to Shabbat*. And there is no cause for wonder in this, for the same applies further on when one says "with love and goodwill", which pertains to Shabbat* but not to the festival. Then, "with joy and gladness" is said solely of the festival and not of Shabbat*.
You point out that Shabbat* is "holy" and not "holy convocation"[4], as the Likkutei Torah* clarifies in commenting on the Haggadah*. Yet the verse clearly describes Shabbat* as a "holy convocation", as it is stated (Vayikra* 23:3): "The seventh day shall be a Shabbat* of Shabbat*, a holy convocation". And the Admur HaZaken* establishes in his Shulchan Aruch* that Shabbat* is among the "holy convocations".
Granted, the Netinah LaGer*, citing the Maharsha* and the Vilna Gaon*, holds that "the seventh day" referred to in this verse is Yom Kippur* and the six days preceding it, like the other festivals and Rosh Hashanah*. But this contradicts the simple meaning of the verse and the explanation of the Admur HaZaken* given above. Moreover, several explanations from our Sages demonstrate that it is indeed Shabbat* that is referred to here.
In order that this verse not contradict the Likkutei Torah*, one must say that according to the latter, the festival is not "holy", whereas Shabbat*, which genuinely is so, may well be called "holy convocation", for "there are one hundred in two hundred"[5]. Nevertheless, this interpretation is not that of the Zohar*, cited in the Siddur*, which says: "Shabbat* is holy, but not a holy convocation".
One may also say that there are several ways to interpret the expression "holy convocation": a gathering to offer additional sacrifices*, a prohibition of labor, the requirement to wear fine clothing, to drink and eat, a holy festivity.
The Zohar*, in excluding the "holy convocation", does not deny the use of this expression by the verse. It indicates only that Shabbat* is not a holy festivity, and the same affirmation is found in the references of the Shulchan Aruch* of the Admur HaZaken* with regard to Chol HaMo'ed*. One may continue to examine this matter.
I also said that one avoids eating the bone[6]. I cited in this regard, as for all the other customs, the practice of the Rebbe's* family, that of my father-in-law, the Rebbe* Shlita*, who himself gave me the reason for it, namely the necessity to avoid any resemblance to the Pesach* sacrifice[7]. And this precaution is necessary, for the bone's very purpose is to commemorate that sacrifice.
One may justify the rejection of any resemblance to the Pesach* sacrifice through not eating the bone. Indeed, the Pesach* offering is unique in that its consumption is its essential aspect and not merely a detail of its fulfillment, as is the case with other sacrifices.
Our Sages teach in tractate Pesachim* 76b that the essential purpose of the Pesach* sacrifice is its consumption. And Rashi* explains: "The Mitzvah* of the Pesach* was essentially given so that it be eaten". Thus, when one refrains from eating the bone, one does indeed eliminate the essential quality of the Pesach* sacrifice, which would not be achieved by requiring it to be eaten at a later time, as you suggest in your letter.
With my blessing of immediate Teshuvah*, immediate redemption, Rav Menachem Schneerson

]אדר״ח אדר תשי״ח[
במענה למכתבך מכ״ב שבט ,בו אתה כותב ש״המוח אומר ,שהצעה
טובה מזו לא יכולה להיות ,אבל הלב אומר לשלילה״ .אבל אינך כותב
ו׳פג
נדפסה בלקוטי שיחות כרך כד עמוד .457
אג רו ת־ קודש -מ תו רג מו ת )ו׳פז*( 28
את הטעם ,מדוע)הלב אומר( לא.
בנוגע לפועל ,בכלל בעניני שידוכים הלב תופס מקום יותר מטפל.
לכן צריך שתהי׳ לפחות התחלה של משיכה לענין ,או לכל הפחות הערכה
שזה יבוא .אבל אם זה חסר ,והלב אומר לשלילה ,יש להתחשב בזה.
מה שלא ברור לי במכתבך הוא מה שאתה כותב שאם הלב אינו טפל
וכר ״אצטרך עוד להמתין״ - .האם הכוונה להמתין להצעה אחרת ,או
לשינוי בהצעה זו גופא ,ובהתאם לכוונה בזה -יש להחליט מה לפעול להבא.
ויהי רצון שהשם יתברך ,שהוא משגיח על כל אחד ואחת בהשגחה
פרטית ,ינחה אותך בדרך כפי שטוב באמת ,ובטוב הנראה והנגלה.
דפז*
)כרך טז עמוד שיד(
ב״ה ,ג׳ אדר ,תשי״ח
ברוקלין.
שלום וברכה!
הריני מאשר קבלת מכתבו מכ״ז שבט עם המצורף שנמסר כפי
הוראתו,
ובעת רצון אזכירו על הציון הק׳ של כ״ק מו״ה אדמו״ר זצוקללה״ה
נבג״מ זי״ע בכלל ובפרט להטבת הבריאות לפי מה שכתב וכן את זוגתו
שתליט״א.
בנוגע למחשבות שכותב וכר -
כפי שדיברנו פעמים רבות ,לזה יש עצה; שמחה ,וללמוד משניות
בעל־פה ,ולימוד המשניות גם הוא בשמחה וכן גם שאר הענינים ,ואם
דורשים זאת מכל היהודים וביכלתם להביא את הדבר לפועל ,על אחת
כמה וכמה ]שדורשים זאת[ מחסידים ומאלו שזכו ליטול חלק בחיזוק
והתפתחות של מוסדות הקדושים כישיבות וכולל חב״ד וכר.
ויהי רצון שבקרוב ממש יקיים סוף כל סוף את ציווי התורה ,עבדו
את ה׳ בשמחה ,וההתחלה תמשיך כך כל השנה ,והלאה.
בברכה לבשורות טובות ולחג פורים שש ושמח.
טפל :ראה לעיל עמוד 17ובנסמן בהערות שם.
29 תשי״ח -תשכ״ה