Igrot Kodesh · Letter 2138 — Chinuch

By the grace of Hashem,

19 Sivan 5713,

Brooklyn, New York,

I greet you and bless you,

Following up on our conversation when you visited me, I shall mention what is timely, the parshah* of the week. One point is, indeed, particularly surprising. As is known, it is said that "nothing stands in the way of teshuvah*." Now, the children of Yisrael* regretted the sin of the meraglim* and said: "Here we are, we shall ascend to the place that Hashem has said." But Moshe* answered them: "You shall not succeed."

In fact, the next verse gives the explanation of this: "Do not ascend, for Hashem is not in your midst," and it is specified, thereafter, that "the Aron* of the covenant of Hashem and Moshe* did not depart from the camp."

Thus, Eretz Yisrael* was indeed destined for the people of Yisrael*. Moreover, such was the Divine command, and Kalev ben Yefuneh indeed said: "We shall ascend and inherit it." Despite this, a precondition had to be met. They had to be preceded by the Aron* of the covenant of Hashem, as the account of Yehoshua's conquest of the land shows. In the absence of this condition, chas veshalom*, a mass entry was not feasible.

Certainly, teshuvah* makes it possible to atone for the sin of an individual or even of a community. It cannot, however, modify the manner of conquering Eretz Yisrael*. To be effective, this conquest must be in accordance with the promise of Hashem, according to which:

"A descendant of the house of David, scholar of the Torah and devoted to the mitzvos* like David his ancestor, knowing the Written Torah and the Oral Torah, will lead all Yidden* on the path of the Torah and will cause them to strengthen themselves in it. He will wage the war of Hashem. He will build the Beis HaMikdash* in its place (and no one other than him will be able to do so). He will gather the exiles of Yisrael* and transform the world so that all serve Hashem."

Such are the words of the Rambam*, in his Hilchos Melachim, at the end of ch. 11.

ב'קלח

ב"ה, י"ט סיון, ה'תשי"ג
ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

...בהמשך לשיחתנו כשביקר אצלי, ומענינא דיומא דפרשת השבוע, הנה נפלא הדבר, כי ידוע הכלל אשר אין לך דבר העומד בפני התשובה, ובכ"ז הנה אף שעשו עם בני ישראל תשובה מחטאת המרגלים ואמרו: הננו ועלינו אל המקום אשר אמר הוי' גו' אמר להם משה: והיא לא תצלח.

אבל פירוש הדבר מבואר בפסוק שאחר זה: אל תעלו כי אין הוי' בקרבכם , וכמו שמבואר לבסוף, אשר ארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה.

זאת אומרת, אשר אף שארץ ישראל היא מיועדת לעם ישראל, ולא עוד אלא שצווי ה' הוא, וכמו שאמר כלב בן יפונה: עלה נעלה וירשנו אותה, הרי בכל זה תנאי קודם למעשה, שצריך לצאת עם ארון ברית ה' לפניהם, וכמסופר בארוכה בכיבוש הארץ על ידי יהושע, ובאם לאו ח"ו הרי אי אפשר לעלות בחומה. ואף שתשובה מועלת לכפר החטא, של הפרט או גם של הכלל, אבל אי אפשר לשנות אופן כיבוש הארץ, כיבושה באמת, שהוא דוקא כהבטחת הקב"ה: שיהי' איש מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמת ה' כו' (והוא רק הוא) יבנה מקדש במקומו, ויקבץ נדחי ישראל כו' ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' (רמב"ם הלכות מלכים סוף פרק יא).