Igrot Kodesh · Letter 2106 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

13 Iyar 5713,

Brooklyn,

To the directors of the youth of Tzeirei Agudas Chabad

in our Holy Land,

may Hashem grant you long life,

I greet you and bless you,

You have surely received the letter I addressed to you, and I am somewhat surprised that you have not yet confirmed its receipt to me.

I have duly received your letters of 9 and 23 Nissan, though somewhat belatedly. This day, I also received your telegram, to which I responded as follows:

"It is good to publish[1] the note appearing in fascicle no. 30[2] and the introduction of fascicle no. 78[3]. With my brachah*. My signature."

Obviously, in the introduction, everything that pertains specifically to that fascicle will need to be removed.

I took note with pleasure of the report, though brief, of your activities of the month of Nissan and the festival of Pesach*. No doubt your action for Lag BaOmer* will receive the diffusion that befits it, as was the case last year. Nevertheless, as you know, our Sages call for adding in everything pertaining to the realm of kedushah*.

I enclose prepaid postage vouchers, which are my contribution to the publication of the Bitaon[4].

You ask me what is the essential purpose of Agudas Chabad and Tzeirei Agudas Chabad. I am surprised that you raise such a question. You know that Chassidim* must spread the teaching of Chassidus*, its practices and its customs. Such is their primary mission. Nevertheless, the particular situation of the present era, especially in an exceptional place, requires that one also strengthen Yiddishkeit* in general, the establishment of public shiurim* in nigleh*. For, "in a place where there are no men[5]…".

How to determine the boundary between the places where it is appropriate to act in the first manner and those where one must opt for the second method? It is quite clear that this must be decided on the spot. Here too, our Rebbeim have given us a teaching in this regard, since they gave of their very selves to strengthen Torah and Yiddishkeit* in general. For all that, it is evident that as Chabad Rebbeim, they did indeed disseminate the teaching of Chassidus*, its customs and practices.

If one knows how to go about it, action by the first method can reinforce that which pertains to the second.

You tell me that it is difficult to entrust tasks to be carried out to the young men, who must devote themselves to their families. It is in this regard that our Sages say: "The service that the poor man renders to the wealthy[6] is greater than that which the wealthy renders to the poor[7]". Likewise, there is in this the good of these young men, more than that of the people among whom they conduct these activities.

However, the quality of such an activity and its value can be appreciated according to the personal situation of each one.

You tell me that those who work and participate in the activities, elsewhere than in Tel Aviv and Sefarya[8], are few in number. One of the means of bringing a greater number of members to act is to make them spiritual guides in their city and surroundings. You will thus provide a solution to two questions: the lack of people available on site, and the necessity of drawing closer those who have recently joined you.

Obviously, for the work to be serious, the one who undertakes it must be so as well. But the Jewish people possess the means they need. Without doubt, you will find, in every place, a yerei Shamayim* who honors his commitments, who understands that, if he is in uncertainty about his manner of acting, he must consult others and make inquiries.

You know in what manner the Rogatchover Gaon* granted semichah*. He scrupulously verified whether the candidate was well animated by yiras Shamayim*. Indeed, he explained, it would have been very difficult for him to find someone whose knowledge was sufficient to satisfy him. Despite this, once the candidate had acquired yiras Shamayim*, he was assured that, if he did not know the halachah*, he would make the necessary inquiries until he could determine it.

You ask me whether it is good to reissue a sichah* or maamar* already published. Your means are limited in this matter, and there is therefore no reason to publish once again what has already been printed by others. Moreover, when one sends by mail what has been published, one considerably reduces the possibilities of joining other people to the action.

Teaching Tanya* in the framework of a radio broadcast is a good initiative, provided that the explanations and illustrations are suitable. If the broadcast is in Hebrew, as you say, it will be easier to verify this.

I thank you for having sent me the press clippings reproducing my letter for the festival of Pesach*[9]. You will surely continue to do so. I thank you in advance.

With my brachah* for success in your sacred mission and awaiting your good news,

Notes

[1] In the second issue of Bitaon Chabad, appearing for Lag BaOmer 5713.

[2] See Likkutei Dibburim, vol. 3, p. 518b.

[3] See Sefer HaMaamarim 5710, p. 206.

[4] Bitaon Chabad, organ of the association of Chabad Chassidim in the Holy Land.

[5] Strive to be one.

[6] By accepting his tzedakah*.

[7] By giving him this tzedakah*.

[8] Kfar Chabad.

[9] This is letter no. 2067.

ב'קו

ב"ה, י"ג אייר, תשי"ג
ברוקלין.
הנהלת צעירי אגודת חב"ד באה"ק ת"ו

ד' עליהם יחיו

שלום וברכה!

מכתבי אליהם בטח נתקבל בעתו, ולפלא קצת שלא נתאשר, ע"ע, קבלתו.

מאשר הנני קבלת מכתביהם וכ"ג ניסן - אף כי באיחור זמן קצת - והיום נתקבל המברק שלהם, שעניתי עליו וז"ל, "הדפסת הרשימה דליקוט למ"ד והקדמת קונטרס עי"ן חי"ת כדאית, בברכה, חתימתי". ומובן אשר מההקדמה צריכים להשמיט השייך להקונטרס.

נהניתי ממ"ש אף כי בקיצור אודות פעולותיהם בחדש ניסן בחג הפסח, ובודאי אשר בל"ג בעומר הבע"ל יעשו זה בפרסום המתאים ע"ד דאשתקד, אלא שבכל ענין של קדושה הרי ידוע פסק רז"ל דמעלין בקדש.

מוסג"פ סקריפ בתור השתתפותי בהוצאות הבטאון.

בנוגע לשאלתם מהו ענין העיקרי בכוונת ארגון אגודת חב"ד וצעירי אגו"ח. הנה תמיהני על השאלה בזה, כי ידוע אשר חסידים צריכים להתעסק בהפצת תורת החסידות דרכי' ומנהגי' וזה עיקר ענינם אלא שמפני המצב מיוחד דזמננו זה ובפרט במקום מיוחד, מובן מעצמו שעליהם להשתדל ג"כ בחיזוק היהדות בכלל וקביעות שיעורי תורה ברבים בתורת הנגלה ובמקום שאין אנשים כו', ולהורות הגבולות באיזה מקום יעבדו בסוג הא' ובאיזה מקום בסוג הב', מובן אשר בזה צריכים להחליט על אתר. והרי גם בזה הורו לנו נשיאינו, ובפרט בדור האחרון את הדרך אשר עבד במס"נ בחיזוק היהדות והתורה בכלל, אבל מובן ופשיטא שעבודתם בתור נשיאי חב"ד היתה בהפצת תורת החסידות מנהגי' והדרכותי' וכו', ובגישה המתאימה, הנה אדרבה העבודה בסוג א' מסייעה לעבודה בסוג חבירו.

מ"ש שקשה להטיל עבודה על האברכים בעלי משפחות, הנה פשוט הדבר שצריך להטיל עליהם עבודה, כי גם על זה קאי מרז"ל יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם הבעה"ב, ובמילא זהו טובתם של האברכים יותר מאלו המקבלים מהם, אלא שטיב העבודה כמותה וענינה בזה צריך להתחשב במדה ידועה עם מצבו הפרטי של כאו"א.

במ"ש שמעטים העובדים והמשתתפים בעבודתם במקומות לבד תל אביב וספריא, הנה אחת העצות להמשיך את החברים החדשים יותר בהעבודה, היא לעשותם למשפיעים בעירם וסביבתם, אשר בזה נפתרות שתי השאלות, חוסר באנשים על אתר, ואיך לקרב יותר את אלו שנסתפחו עליהם זה מקרוב. מובן אשר בעבודה אחראית צריך להיות הנבחר ג"כ אחראי, אבל לא אלמן ישראל, ובלי ספק אשר בכל מקום ומקום ימצאו ירא שמים ובעל רגש של אחריות, אחריות אשר, עכ"פ, אם לא ידעו מה לעשות, ישאלו ויחקרו בזה. וכידוע הנהגת הגאון הרגצובי בנתינת סמיכות, שהי' מדקדק שיהי' ירא שמים, באמרו שלמצוא אחד שהוא יהי' שבע רצון מידיעותיו בתורה קשה הדבר.

אבל אם יהי' בטוח בהיראת שמים של הנסמך, הרי זה ערובה שאם לא ידע לא יפסוק הדין עד שיחקור וידרוש וימצא הפסק.

בשאלתם אם כדאי לחזור ולהדפיס שיחה או מאמר, מאלו שכבר נדפסו, הנה לכאורה כיון שהוצאתם מצומצמה, אין תכלית בהו"ל עוד הפעם מה שנדפס בלעדם, ובפרט שכששולחים ע"י הבית דואר איזה ענין של דפוס, הרי זהו ענין שפעולתו חלושה במאד מאד להמשיך עי"ז אנשים יותר בהעבודה.

בענין לימוד התניא ע"י שיעור ברדיו, נכון הוא, ובלבד שיהיו בטוחים שההסברה וההטעמה יהיו מתאימים להענינים, ואם כדבריהם יהי' זה בלה"ק הרי קל יותר להזהר בזה...

ת"ח על ששלחו לכאן קטע העתונים בם נדפס מכתבי לחג הפסח. ובטח גם על להבא יתנהגו ככה, ות"ח מראש.

בברכת הצלחה בעבודתם בקדש המחכה לבשו"ט.

ב'קו
הדפסת הרשימה: שבלקו"ד ח"ג תקיח, ב. וההקדמה שבסה"מ תש"י ע' 206, שנדפסו שתיהן בבטאון חב"ד חוב' ב' שנדפסה לקראת ל"ג בעומר תשי"ג.