Igrot Kodesh · Letter 2099 — Chinuch

B'ezras Hashem*,

8 Iyar 5713,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

A) I duly received your letters of 2 and 5 Iyar, with their enclosures.

B) You mention this year's deficit, which exceeds four thousand dollars. There is no reason whatsoever to be distressed about it. Perhaps it would be good to launch a specific collection for the elimination of this debt, so that it does not undermine the annual appeal and the regular income, or, in any case, hampers it only very little. Even in this latter case, it will be justified.

I have, recently, written to several of our institutions[1] to explain that the expenses and the income of an establishment belonging to my father-in-law, the Rebbe*, whose merit will protect us, are not what one thinks. One must not reduce the number of talmidim* because the financial means do not permit having more.

The solution is therefore the following. One must multiply the channels conveying the brachah*. Indeed, what is revealed physically first comes into existence in a moral manner. Now, the channels conveying the moral brachah* are the talmidim* and the holy studies that one teaches them.

One must therefore, at first, multiply the brachah* at its source by developing the level of the studies and the talmidim*, quantitatively and qualitatively. Then, you will reveal all of this here below, in concrete fashion. What follows from this is quite evident.

C) You speak to me of the time[2] that the teachers of the school devote to their commercial activities. This does not answer the question posed, which did not concern the fact that they are in the street while they should be teaching at the yeshivah*, but rather the manner in which these activities also absorb them while they are present at the yeshivah*.

This is why, according to the program they have established, the wardrobes and everything necessary for their commerce are ready as soon as the time of study ends, so that, in the blink of an eye, the seforim* are closed, the merchandise is laid out, and, a moment later, those who belong to the beis hamidrash* are transformed into people whose activity takes place in the street, and they run off to where they think they will find their livelihood and that of the members of their family.

In such a case, it is inconceivable that they do not prepare themselves, mentally and even verbally, during the time of study, for the commercial activity they will engage in as soon as the lesson ends.

D) The disproportion between the time devoted to secular studies and physical education, on the one hand, and to sacred studies, on the other, is alarming. Is it a matter of "conquering the queen in my presence"?[3]

May Hashem* come to the aid of each one of us so that we do not exchange the most fundamental element for the most secondary. Such an exchange is, in fact, unthinkable. Even more, it harms also that which is secondary. This is self-evident.

With my blessing for success in your sacred mission,

P. S.: I am enclosing the kuntres* that has been published on the occasion of Lag BaOmer*, which is approaching.[4] No doubt you will make it available to as many as possible.

Following the content of my letter, this kuntres* explains the great importance of concentrating one's attention on what one does. It is only on this condition that one can know success. You will therefore consult this text.

You know the account that my father-in-law, the Rebbe*, related, in the name of the chassid* Rav Binyamin Kletzker. The latter, drawing up the balance sheet of a commercial activity, wrote, in place of the total, "Ein od milvado" — "There is nothing besides Him." He was asked how he could, while doing his work, have a chassidic thought.

He answered that it had necessarily to be so. For if one can, while standing before Hashem*,[5] have foreign thoughts[6] connected to one's work, all the more so, during that work, must one have pure and holy thoughts.

It would be good to relate this account to all the chassidim* who own a business, and in particular to those who, according to the will of my father-in-law, the Rebbe*, ought to have devoted themselves to study, but have, recently, modified their attitude and become businessmen. It is, of course, unnecessary to say more.

Notes

[1] See letters nos. 905 and 1195.

[2] Presumably small.

[3] Paraphrase of the remark of Achashverosh, regarding Queen Esther, related in the Megillah, which marked the end of Haman. In this case, is it a matter of bringing children to the yeshivah only to impose so many secular studies upon them?

[4] This refers to kuntres no. 108, found in the Sefer HaMaamarim 5701 of the previous Rebbe, on p. 115.

[5] During tefillah.

[6] To that tefillah.

ב'צט

ב"ה, ח' אייר, תשי"ג
ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתביהם מב' וה' אייר עם המצורף להם.

ב) מ"ש אודות הדפיציט בשנה זו שהוא יותר מארבע אלף דאלאר, הנה בכלל אין ממה להתפעל, ואפשר הי' כדאי לעשות מגבית מיוחדה בשביל סילוק החובות, ובמילא לא יבלבל זה להמגבית השנתית והכנסות הרגילות, ועכ"פ לא יבלבל אלא במדה פעוטה ביותר, שגם אז כדאי הדבר. וזה מכבר כתבתי לכמה ממוסדותינו, שהענין דהכנסה והוצאה של מוסד כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הם לא כמו שהם חושבים, שכיון שיש הוצאה מרובה יש למעט במספר התלמידים וכו', אלא שהעצה לזה הוא להרבות צנורות ההכנסה, וכיון שקודם שנמשך בגשמיות נמשך ברוחניות, וצנורות הכנסה ברוחניות הם התלמידים והלימודים של קדש עמהם, הרי לכל לראש צריכים להרבות השפעה בהמקור ע"י הגדלת כמות ואיכות הלימוד וכמות ואיכות התלמידים, ואח"כ להשתדל להמשיך גם בגשמיות למטה, והפועל יוצא מובן ופשוט.

ג) מ"ש אודות זמן עסק הרמי"ם במסחרים, הנה אין בזה מענה על הטענה.

שהטענה היתה, לא שבזמן שצריכים ללמוד בהישיבה הולכים ברגליהם ברחוב, אלא שבמחשבתם משוטטים בשוקים ורחובות וראי' לזה שכבר מוכנים המלתחות כו' הנצרכים להמסחר ותיכף לזמן סיום הלימודים ע"פ התכנית, הרי כהרף עין נסגרים הספרים, ועומד כבר מוכן עם המלתחה שלו וכיו"ב, ומתהפכים בהרף עין זה מיושבי בית המדרש ליושבי קרנות ורצים למקום שמדמים שדוקא שם נמצאה פרנסתם ופרנסת ב"ב שיחיו, אשר במילא אי אפשר שגם במשך זמן הלימוד לא יכינו את מחשבתם ואופן דבורם להמסחר לשם פונים תומ"י לסיום השיעור.

ד) רבוי הזמן דלימודי חול וההתעמלות על הזמן דלמודי קודש - מבהיל. והגם לכבוש את המלכה עמי בבית?!

והשי"ת יעזור את כאו"א מאתנו שלא להחליף את עיקר העיקרים בטפל דטפל, שחילוף כזה מצ"ע מופרך הוא, ונוסף ע"ז עוד מקלקל את הענינים הטפלים, וכמובן.

בברכת הצלחה בעבודתם בקדש.

נ.ב. מוסג"פ הקונטרס שהו"ל לל"ג בעומר הבע"ל, אשר בטח יזכו בו את הרבים.

ובהמשך לתוכן מכתבי, הנה גם במאמר זה מבואר גודל ענין השימת לב, שדוקא ע"י בא דבר בפועל, עיי"ש. וידוע סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם החסיד ר' בנימין קלעצקער, שכאשר באחד חשבוני המסחר, כתב הס"ה אין עוד מלבדו, ועל השאלה מאתו איך אפשר שבעת עסקו במסחר יתעסק בעניני דא"ח. ענה ע"ז שהוא במכש"כ וק"ו, ומה בשעה שעומדים לפני הקב"ה, נופלים מח"ז של קלעצער, הרי עאכו"כ בשעה שעוסקים בקלעצער יש מקום שיפלו מחשבות טהורות וקדושות.

וכדאי הי' להסביר לכל אנ"ש בעלי מסחר סיפור זה, ועאכו"כ לאנ"ש שע"פ רצון כ"ק מו"ח אדמו"ר צריכים היו להיות יושבי אהל, וחדשות מקרוב עשו - שנתהפכו לבעלי עסק. והאריכות בכל הנ"ל אך למותר.

ב'צט
נדפסה בלקו"ש חכ"ב ע' 377 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מכתב כתבתי : ראה לעיל ח"ד אגרות תתקה. א'קצה.

הקונטרס : קח. סה"מ תש"א ע' 5.