Igrot Kodesh · Letter 209 — Eating and Drinking in the Three Future Eras

To the Chassid*, learned one who fears Hashem, the great Rav A.[1]

I greet you and bless you.

I reply to your letter:

A) Will one eat and drink in the World to Come?

The promises and assurances of the Written Torah* and the Oral Torah* allow us to determine three periods: that of Mashiach*, Gan Eden*, and the world after the resurrection of the dead. Moreover, Gan Eden* and the world after the resurrection are both called "the World to Come," which is the source of several confusions.

1. The period of Mashiach*: Tractate Berachot* 34b records two opinions on what the behavior will be then — a complete transformation, or a mere liberation from the nations. Various points concerning the resurrection of the dead have not been specified by the revealed part of Torah*, as the Rambam* notes. Nevertheless, according to both the first and the second opinion, one will continue to eat and drink during the period of Mashiach*. Verses and words of our Sages* allow us to establish this. Furthermore, the Rambam* states it clearly.

2. Gan Eden*: This is the sanctuary of souls without bodies. It is therefore clear that food and drink have no meaning there.

3. The world after the resurrection of the dead: Souls will once again clothe themselves in bodies. Various references on this question appear in the section "Explanations and Clarifications" of the sixth issue of Kovetz Lubavitch*[2]. Our Sages* say, in tractate Berachot* 17a, that "in the World to Come, one does not eat and one does not drink." According to the Rambam*, this will be so when souls have shed their bodies. After the resurrection, on the other hand, one will continue to eat and drink.

The Rambam* holds, in effect, that the reward of the soul will be granted to it essentially when it no longer has a body, for it could not receive it while constrained by the body. He therefore concludes that those who will come back to life will subsequently die. It is only after this that they will enter the World to Come, the essential reward of this world.

Many great men of Israel* oppose him on this point. The Ramban*, in particular, raises strong objections, demonstrating that the resurrection of the dead is indeed the ultimate purpose. He states that "this is the truth, according to the Kabbalah*." It follows that the statement of our Sages* according to which one will not eat and one will not drink concerns precisely the ultimate reward — that is, the resurrection of the dead.

B) At the resurrection, will the body be whole, or will the infirm revive with their infirmity and heal afterward?

Our Sages* teach, in tractate Sanhedrin* 91b, that the dead will come back to life infirm and will heal afterward. The Midrash* Bereishit Rabbah* is more specific: "Man will return as he departed. If he was blind, he will remain so; if he was clothed, he will remain so. Then I will heal them." Our Sages* also say that the sun will be the source of this healing.

This notion, as well as the following ones, will be explained at length in a collection that will appear shortly[3].

C) When souls have lived several successive lives, which body will be revived[4]?

One can, on this point, envisage several distinctions. In general, the explanation is as follows. The soul — or more precisely, each part that constitutes it — reincarnates, in principle, to complete what it did not accomplish in its previous life. Now, "all Jews are filled with Mitzvot* like a pomegranate is filled with seeds." In the course of each life, a part of the soul therefore receives its elevation. Thus, each body can take part in the resurrection with the part of the soul that found its elevation in it.

The Shaar HaGilgulim* says: "If the body dies without the soul having been able to reach complete elevation, it has not attained the purpose assigned to it, and at the resurrection it will receive only the part of the soul that it elevated during its lifetime. Then, this soul will reincarnate in order to perfect its elevation, and the part of the soul transformed by this second body will likewise allow it to live at the resurrection."

One need not be surprised by this distribution of the soul among several bodies. One must know, in effect, that each part of the soul possesses the characteristics of the whole, even though it is only a fragment of a larger soul. Furthermore, all souls are merely a part of the soul of Adam*, the first man, and our Sages* note that while his body was still a sketch, the Holy One, blessed be He, showed him all the Righteous that his descendants would number — those who were connected to his head or to other parts of his body.

You will consult, in this regard, chapters 2 and 37 of the Tanya* and other references as well.

D) There are places in which the day or night lasts more than twenty-four hours, and the Zohar* says: "There is a place where it is permanently day, which knows no night, except for a brief instant."

In such places, how does one observe Shabbat*? Should one count the hours or days according to another location, or should one rely on sunrise and sunset?

I do not understand your question. How do you envisage observing Shabbat* according to sunrise, which occurs only every few days or even every few months? And how does one rely on another location? Which one would one choose? The Zohar* says, in effect, that "when it is light for some, it is light for others; when it is day for some, it is night for others."

It is therefore clear that in such places, one must count the hours — twenty-four forming one day. And Shabbat* will begin at the same hour in all points having the same latitude[5]. It seems to me that the Sefer HaBrit*[6] touches on this idea, but I do not have it.

Here is what remains to be determined in this matter:
1. For everything that depends on day and night — for example, the time of prayer — from which point does one rely on time measured by the clock rather than on calculated time based on variable-length hours[7]?

Thus, in a place where it is day for only one hour, it is inconceivable that the fast of the 10th of Tevet*[8] should there last only one hour.

2. How does one calculate the latitude at the North Pole or the South Pole? How does one observe Shabbat* in these places? It is appropriate to inquire into this, but this is not the place to do so.

With my blessing of immediate Teshuvah*, immediate redemption,
Menachem Schneerson*
Director of the Executive Committee[9]

[object Object],[object Object],[object Object],[object Object],[object Object],[object Object],[object Object],[object Object],[object Object]

רט

ב"ה יום ז' לחדש שבט, תש"ו
הוו"ח אי"א חו"ב וכו' התמים הרה"ג הר"א

שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו

א) עוה"ב אם יש בו אכילה ושתי'.

הנה בענין היעודים וההבטחות שבתנ"ך ומרז"ל ישנם שלשה זמנים: ימות המשיח.

גן עדן. העולם שאחר תחיית המתים (- ג"ע ועולם התחי' שניהם בשם נקראים עוה"ב, וזה גרם לכמה טעיות).

1) ימות המשיח, שתי דעות בש"ס (ברכות לד, ב) איך תהי' ההנהגה אז: נסיית לגמרי, או שאין בין עולם הזה לימוה"מ אלא שעבוד מלכיות בלבד. - לענין הפסק בזה ראה כ"מ ולח"מ להל' תשובה פ"ח ה"ז, ויעויין זהר ח"א קלט, א. וזהר ח"ג קכה, א - והנה אף שבכלל כמה פרטים ע"ד זמן דימוה"מ לא נתפרשו בגליא שבתורה וכמ"ש הרמב"ם (הל' מלכים פי"ב ה"ב). בכ"ז פשוט דלשני הדעות הנ"ל יש בימוה"מ אכו"ש וכו' והוא מוכרח בכמה כתובים ומרז"ל ומפורש ברמב"ם (שם) ועייג"כ אגה"ק לרבנו הזקן סי' כו.

2) גן עדן שהוא מדור לנשמות בלא גופים (רמב"ם הל' תשובה פ"ח ראה שם בנ"כ.

תו"א פ' יתרו ד"ה האבות ה"ה המרכבה ועוד). פשיטא שאין שם מקום לאכו"ש שאין שייך אלא לגוף.

3) עולם התחי' שיהי' נשמות בגופים דוקא (ראה במקומות שנסמנו ב"תשובות וביאורים" שבקובץ ליובאוויטש הששי) ארז"ל (ברכות יז, א) העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו', - והנה דעת הרמב"ם (הל' תשובה שם) שמאמר זה קאי על עולם שאין בו גוף, אבל בעולם התחי' יהי' בו אכו"ש (לח"מ ה"ב שם. וכ"כ בפירוש באגרת תחה"מ להרמב"ם) - אבל הרמב"ם לשיטתו, אשר התכלית ועיקר השכר יהי' בעולם שאין בו גוף, כי א"א לנשמה לקבל גודל השכר כשהיא מלובשת בגוף, ולכן דעתו שגם אלו שיקומו בתחה"מ ימותו אח"כ, ויבואו לעוה"ב, ששם הוא עיקר שכר העבודה בעוה"ז (אגרת תחה"מ, וראה ג"כ פיה"מ ר"פ חלק). וכבר נחלקו עליו בכל פרטים אלו גדולי ישראל ובראשם הרמב"ן "בראיות ברורות... דתחה"מ הוא התכלית האחרון... וכן הוא האמת ע"פ הקבלה" (דרך מצותיך מצות ציצית. וראה לקו"ת ביאור לד"ה שובה ישראל הראשון). ובמילא מוכרח אשר מרז"ל העוה"ב אין בו לא אכו"ש כו'. המדבר בתכלית השכר, קאי על עולם התחי'.

ב) בתחה"מ אם יקומו בגוף שלם, או שהבעל מום, ר"ל יקום בעל מום ואח"כ יתרפא.

אמרז"ל (סנה' צא, ב) עומדים במומן (ואח"כ) ומתרפאין, ובאריכות יותר בב"ר (ר"פ צה): וכשם שאדם הולך כך הוא בא, הולך עור ובא עור כו' כשם שהוא הולך לבוש כך הוא בא לבוש כו' ואח"כ אני מרפא אותן. ובזהר ח"א (רג, ב) מוכח דזהו ע"י שמש מרפא דמרז"ל (נדרים ח, ב) - ראה בארוכה עד"ז ומ"ש לקמן בקובץ הבע"ל בקרוב.

ג) בתחה"מ, בנשמות שבאו בגלגול כמה פעמים, איזה גוף יקום בתחה"מ.

כמה פרטים וחילוקים יש בזה, וכללות הענין הוא: מה שנשמה (והכוונה כאן לנר"ן כולם או אחד מהם. ולא לבחי' הנק' נשמה בלבד) באה בגלגול הוא (רובא דרובא) כדי לתקן מה שעדיין לא נתתקנה בירידתה בפעם הא' בגוף, וכיון שכל ישראל מלאים מצות כרמון, הרי בכל ירידה וגלגול נתתקנו כמה בחינות מהנשמה. ובתחה"מ קם כל גוף וגוף עם חלקי הנשמה שתיקן הוא. וז"ל בשער הגלגולים הקדמה ד: אם לא זכה (הגוף) לתקן אותה (הנפש) כולה ומת. הנה כיון שהגוף הזה הא' לא השלים לתקן את כל בחי' הנפש, לכן בעת תחה"מ אין לו לגוף הא' אלא אותו החלק הפרטי אשר תיקן הוא בחיים ולכן כשמתגלגלת הנפש הזאת בגוף אחר להשלים תיקונה... החלקים של הנפש שנתקנו בגוף הזה השני... הם לזה הגוף הב' בזמן התחי'.

ואל יקשה בעיניו שא"כ יהיו כמה גופים שאין בהם אלא איזה בחינות מהנפש בלבד, ולא נפש שלימה, - כי זאת למודעי, אשר כל בחינה כלולה מכל הבחינות, וכל בחי' היא ציור קומה בפ " ע , אף שמצד היותה חלק מנפש יותר כללית, אינה אלא בחי' אחת, וכמו שכללות כל הנשמות אינם אלא נשמה אחת של אדה"ר, וכמרז"ל (שמ"ר פ"מ) עד שאדה"ר מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו יש שהוא תלוי בראשו כו', וראה תניא פ"ב ופל"ז ועוד בכ"מ.

ד) במקומות שהיום (והלילה) מתארך יותר מכ"ד שעות

- ולהעיר מזהר (ח"ג י, א) וז"ל: ואית אתר דכולי יממא ולא אשתכח בו ליליא בר בשעתא חדא זעירא -

איך ינהגו בשמירת השבת, אם העיקר הוא מנין השעות, או לימים שבמק"א, או לפני זריחת השמש ושקיעתה.

ולא הבנתי שאלתו דאיך אפ"ל שישמרו ע"פ זריחת השמש, והיא לא תזרח אלא כעבור כמה מעל"ע או גם חדשים ואז לא תשקע משך כמה זמן, כן מהו כוונתו שישמרו לימים שבמק"א. ואיזה מקום? כיון - שבלשון הזהר שם - כד נהיר לאלין חשיך לאלין, לאלין יממא ולאלין ליליא.

ופשוט הדבר שבמקומות אלו צריך למנות שעות, היינו כ"ד שעות ליום. והתחלת יום הש"ק שוה הוא בכל המקומות שמדת אורך אחת היא להם, הנמצאים באופק אחד. - וכמדומה שדן בזה בספר הברית, ואינו תח"י -

איברא מה שיש לחקור בכגון זה, הוא: א) בדברים התלוים ביום או בלילה - כמו זמני התפלה - באיזה מקום מתחילים להתנהג ע"פ השעון ולא ע"פ השעות הזמניות, לדוגמא: במקום שאורך היום הוא רק שעה אחת לא מסתבר לומר שתענית י' בטבת דיו בשעה א', וכיו"ב, ב) בנקודת ציר הצפוני או הדרומי אין שייך לומר שם מדת האורך, ואיך יתנהגו שמה, וצ"ע, ואכ"מ.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה.

הרב מנחם שניאורסאהן
יו"ר ועד הפועל
רט
נדפסה בלקו"ש חט"ז ע' 516 וחלק האחרון בע' 526 והושלמה ע"פ צילום האגרת. הר " א : העכט. אגרות נוספות אליו - לעיל קצ, ובהנסמן בהערות שם.

ב"תשובות ובאורים ": לעיל ח"א אגרת פה.

בקובץ הבע " ל : דלעיל אגרת ר.

איזה גוף יקום : ראה בזה לעיל אגרת קצג, ובהנסמן בהערות שם.

והתחלת יום הש"ק שוה.. באופק אחד : ר"ל כיון שזמן חצות היום וחצות הלילה שוה לכל הנמצאים במדת אורך שוה. ולפי"ז כשהיום מתארך (היינו באמצע קיץ שלהם) תהי' השקיעה מתאחרת אצלם עד חצות לילה וכשהלילה מתארכת (היינו באמצע חורף שלהם) תהי' השקיעה מקדמת אצלם עד חצות היום. כנלענ"ד הכוונה. וראה התוועדויות תשמ"ו ח"ב ע' 847.

בספר הברית : פי"א, וכתב שם למנות ששה ימים של כ"ד שעות, אך לא ביאר מאיזה שעה יתחילו הכ"ד שעות.

יו"ר ועד הפועל: מחנ"י.