Igrot Kodesh · Letter 2079 — Faith & Bitachon

B'ezras Hashem*,

13 Nissan 5713,

Brooklyn, New York,

To the great Rav, distinguished chassid* who fears Hashem*

and devotes himself to communal needs, full

of energy and multiplying positive accomplishments,

Rav Zev,[1]

Greetings and blessings,

I received, in its time, your letter, as well as your sefer*, the Nivei Zahav, which you offered me. I thank you very much for this kindness. I read, from time to time, articles about your travels. I also receive news of you from people residing in the countries you visit. May Hashem* allow you to seize every opportunity to grow and to adorn the Torah* of Hashem*.

You comment on various explanations of our Sages relating to Rav, and your explanations are very pleasing. In connection with these, as well as with the content of your letter, I would like to offer an additional citation, and indeed I am surprised that you do not mention the following statement of our Sages relating to Rav, which describes most faithfully his life and his work, delivering an evident and fundamental teaching for the present era.

In tractate Eruvin 6a,[2] our Sages say that "Rav found a clearing and surrounded it with a fence." It is explained, on this subject, that Rav was returning at that time from Eretz Yisrael*, and our Sages note in the Midrash Bereishis Rabbah*: "Why was it called Eretz?[3] Because it wished to do the will of its Creator." Likewise, Yisrael* recalls the verse: "You have struggled with angels and with men, and you have prevailed," despite the darkness of night, even though he[4] was alone.

Coming from Eretz Yisrael*, Rav went to Bavel*,[5] place of the mixture of light and darkness, of good and evil, of holy and profane, a place that causes the boundaries to disappear.[6] Being in Bavel*, he distanced himself to a place from which the Torah* was absent, according to the explanation of the Iggeres of Rav Sherira Gaon. Rashi* explains: "He found a clearing in which the mitzvos* were neglected."

Such a situation is surprising. How can a Jew neglect the mitzvos* of his Father in Heaven, which are at the source of his very existence? Is he not then like a fish leaving the water? The Alter Rebbe* himself states that "a Jew does not want and cannot separate himself from Divinity." Rashi* therefore explains the source of this neglect: these men were ignorant of the Torah*.

In such a case, one is the victim of the winds blowing in the world, which advocate a less rigorous attitude toward Torah* and mitzvos*, a situation of compromise, at least temporarily, in order to attract these ignorant ones, to draw them close to Torah* and mitzvos*, which they will then perform more easily. Their submission to Hashem* will be lessened. Their body and their nefesh habahamis* will have a greater share. But one will know how to justify such an attitude by claiming that it is legitimate to abandon what is secondary in order to preserve the essential.

Rav, master of Yisrael* in galus*, brought the teaching of Rabbi Yehudah HaNasi to Bavel* and established its principles. When one encounters such a situation, it is not a matter of making compromises to lighten the burden and, in the words of the prophet, of "drawing sin with cords of vanity" — this attraction being in proportion to the sin committed.

My father-in-law, the Rebbe*, formulated an image on this subject. A man advances along the great road, then, as time passes, he finds himself in a dark forest, among wild beasts. Now, it is quite clear that he did not arrive there suddenly, that he did not pass, without transition, from the middle of the road into the depths of the forest. At first, this man turned aside by a hairsbreadth, then by another added to yet another, and so he traveled a great distance.

The contribution of a Rav, for his era and for all generations, particularly at the present time, when limits are being challenged and values are flouted beyond all measure, consists, when he perceives a place that has not been fenced in, in placing a barrier there, in taking an additional precaution. It is only in this way that one can protect that clearing and the people found within it.

In consulting your sefer*, I was able to appreciate the eloquence that Hashem* has granted you. This is also what is told to me by people who have attended your lectures. May Hashem* allow you to make use of it to direct yourself along the path that has just been described and that has been transmitted to us by our masters who were in galus*, in the expression of the Sages, in tractate Sanhedrin 17b.

Each time you find a clearing, outside Eretz Yisrael* and, all the more so, in the land toward which the eyes of Hashem* are constantly turned, the palace of the King, King of kings, HaKadosh Baruch Hu*, you will place a fence there. And you know the following promise of Hashem*: "Open for Me an opening like the point of a needle, and I will open for you an opening like the entrance of the Sanctuary."

It is remarkable that the three passages of the Talmud* mentioning the fact that Rav found a clearing and fenced it in describe the building of such a barrier in order to specify limits in the mineral, vegetable and animal domains.

Tractate Eruvin 6a speaks of a mineral barrier, between the private domain[7] — that of the Yachid of the world — and the public domain. Tractate Eruvin 100b mentions "the tree of the field,"[8] compared to a man, when it is moist and alive, as it is said "you who cling to Hashem* your Lrd are alive," or when it is dry and dead. Finally, tractate Chullin 110a speaks of the mixture of meat and milk, which introduces a confusion within the animal kingdom, according to Tikkunei Zohar*, Tikkun 14, the Recanati, the Shenei Luchos HaBris* and other commentators as well.

With my respects and my blessing for a kosher* and joyous Pesach* festival,

I am enclosing a copy of my letter addressed to all,[9] which will surely interest you.

Notes

[1] Rav Z. Gold.

[2] See, on this subject, letter no. 2083.

[3] Of the same etymology as ratzon, will.

[4] Yaakov.

[5] Of the same etymology as balul, mixed.

[6] Between all these notions.

[7] Yachid means at once private and unique.

[8] The vegetable.

[9] This refers to letter no. 2067.

ב'עט

ב"ה, י"ג ניסן, ה'תשי"ג
ברוקלין, נ.י.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ עוסק בצרכי ציבור

בעל מרץ ורב

פעלים וכו' וכו' מוהר"ר זאב שי'.

שלום וברכה!

בעתו קבלתי מכתבו וכן גם תשורתו ספרו "ניבי זהב", ות"ח ת"ח על שימת לבו.

מזמן לזמן הנני קורא אודות נסיעותיו וכן מתקבלות ידיעות אודותיו מהארצות בהן עבר, ויהי רצון אשר ישתמש בכל הזדמנויות אלו להגדיל תורת הוי' ולהאדירה.

ובקישור להנ"ל ולתוכן מכתבו, בביאור מאמרי רז"ל השונים בנוגע לרב, ודפח"ח, הנה באתי למלאות אחרי דבריו (ולפלא שלא הזכיר דוקא מרז"ל אודות רב הבא להלן, שהוא קו היותר אפייני בחיי רב ופעולותיו, וממנו הוראה גלוי' ויסודית לימינו אלו), והוא מרז"ל (עירובין ו, א) רב בקעה מצא וגדר בה גדר, ושם נסמן, היינו כשבא רב מ ארץ ישראל (וידוע פירוש רז"ל בבראשית רבה, למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה; וישראל, כמו שנאמר כי שרית עם אלקים ואנשים - אף בחשכת הליל, וגם נותר לבדו - ותוכל) לבבל (בלולה היתה, אור וחושך משמשים בערבובי', תערובת טוב ורע, קודש וחול, בלבול הגבולים) הנה בבבל עצמה התרחק למקום שלא הי' בו תורה (אגרת רש"ג), וכלשון רש"י: בקעה מצא שהיו מזלזלים במצוות (ולכאורה תמוה, איך אפשר שאיש יהודי יזלזל במצוותיו של אביו שבשמים, שהן חיותו והפורש מהן - כדגים הפורשים מן הים, וכידוע פתגם רבינו הזקן: א איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אפגעריסן פון אלקות - לכן מבאר רש"י הסיבה להזלזול) עמי הארצים היו. ובמצב כזה רוחות מנשבות בעולם ומורים להקל עול התורה והמצוה ולעשות פשרות, לכה"פ לאיזה זמן, כדי להמשיך את לב עמי הארצים ולקרבם לתורה ולמצוה על ידי שיקלו מעליהם, ז.

א. מעל גופם ונפשם הבהמית, עול מלכות שמים, ומלבישים זה בלבוש של יראת שמים, אשר כדאי לוותר על הטפל כדי לשמור על העיקר וכו'; הנה רב, רבן של בני הגולה, שהביא תורתו של רבינו הקדוש לבבל, קבע בה מסמרים: אם ישנה בקעה - לא זו הדרך לעשות בה פשרות להקל המשא. וכמאמר הנביא מושכי העון בחבלי השוא - וכעבות העגלה חטאה; וכידוע המשל ששמענו מאת כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר איש ההולך בדרך המלך ובמשך הזמן מוצא עצמו בחשכת היער בין חיות רעות, הנה לא נעשה הדבר בבת אחת, שמאם הדרך קפץ לסבכי היער, אלא שתחילת הנטי' היתה כחוט השערה, ושערה לשערה מצטרפת לשטח גדול.

והוראת רב, לימיו ולדורי דורות, ובפרט בזמננו, זמן טשטוש הגבולים ובלבול הערכים מאין כמוהם, אשר במקום בקעה הנה אדרבה צריך לגדור גדר ולעשות סיג נוסף, ואך ורק באופן כזה נשמרת הבקעה ונשמרים האנשים אשר בה.

רואה אני בספרו אשר חננו ה' בלשון למודים, וכה שמעתי מכמה אנשים שהיו נוכחים בנאומיו. ויהי רצון מהשי"ת שישתמש בכשרונו זה ללכת בדרך הסלולה הנ"ל, המסורה לנו מרבותינו שבגולה (סנה' יז, ב), אשר בכל מקום שימצא בקעה, הן בחוץ לארץ ועל אחת כמה וכמה בארץ אשר עיני ה"א בה, פלטין של מלך מלכי המלכים הקב"ה, הנה יגדור בה גדר. וידועה הבטחת השי"ת: פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם.

ואפייני הדבר, אשר בשלושת המקומות המובאים בש"ס שרב בקעה מצא וגדר בה גדר, הנידון הוא הקמת מחיצה ומניעת טשטוש גבולים - הן בדומם, הן בצומח, הן בחי: בענין מחיצה והבדל בדומם, במקום - בין רשות היחיד (יחידו של עולם) לרשות הרבים (עירובין ו, א), הפרש בין (האדם) עץ השדה לח וחי (על ידי ואתם הדבקים בה' אלקיכם - חיים) ויבש ומת (עירובין ק, ב), וגדר בענין בשר בחלב (חולין קי, א) - שענינו ענין כלאים בחי ותערובות מין שלא במיני' (תקוני זהר תי"ד. רקאנטי ושל"ה פ' משפטים ועוד).

בכבוד ובברכת חג הפסח כשר ושמח.

מוסג"פ העתק מכתב כללי שבטח יענין את כת"ר.

ב'עט
מוה"ר זאב: גאלד.

דפח"ח = דברי פי חכם חן.

רב בקעה מצא : ראה גם לקמן אגרת ב'פג.