Igrot Kodesh · Letter 2076 — Prayer

B'ezras Hashem*,

11 Nissan 5713,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of 16 Adar, in which you raise questions about the text of the invitation[1] sent to you by the Rav, distinguished chassid* who fears Hashem* and devotes himself to communal needs, Rav Ben Tzion Shem Tov, emissary of the Sages.[2] Indeed, in it he expresses the wish that his son have yiras Shamayim*, be a chassid* and a learned man, in accordance with my desire and my will.

You therefore wonder why the wish of a Jewish heart should be tied to the desire and will of a man of flesh and blood.

A) You know that tefillah* is called the avodas Hashem* of the heart. Our Sages specify, in tractate Taanis 2a, that it must be oral. But it can be answered only if it is identical in the mouth and in the heart. Moreover, the formulation of the tefillah* underscores that it must be as precise as possible. It cannot be limited solely to generalities.

This is why we say the twelve intermediate brachos*[3] and not a single brachah*, which would have a more general scope. Even more, each of these brachos* presents different aspects. Consequently, if a man, for any reason, is not convinced of his ability to detail his tefillah* as he should, but knows he has a friend who sincerely wishes him every good, who is capable of detailing and going deeply into his own request, he will quite naturally ask Hashem* that his tefillah* be answered in accordance with the desire and will of that friend.

Indeed, halachah* retains this principle, in various areas, in particular for heter iska*,[4] which is drawn up "in the manner the Sages instituted." Now, this formula is also used by an ignorant man, and according to halachah*, it is valid, since he relies on the opinion of the Sages.

B) Moreover, who knows the inclination of a man's heart and the stratagems of his yetzer hara*, particularly skilled and addressing himself to each according to who he is, as our Sages note in tractate Shabbos 105b?

The yetzer hara* seeks various means to discourage a man, especially at a propitious moment, when he fears that his tefillah* will be answered. There is then every reason to think that he will trouble him with even greater insistence, introducing personal interest into his request and his tefillah*.

A request can be far removed from material concerns. This is the case, for example, of the request for yiras Shamayim*, even more so that of being a chassid*, going beyond the line of the law and what yiras Shamayim* requires, and far more, that of being a learned man — that is, one who uses the strength of the Torah* in order to have yiras Shamayim*, in order to be a chassid*. Indeed, according to the Torah*, which is a Torah of truth, the attribute of kindness, chesed*,[5] counseled that the world not be created. It is quite clear that the yetzer hara* will seek, by every means, to disturb such a tefillah*.

If this is not possible by speech, it can be the case at least in the heart. Thus the Rambam*, at the end of the laws of substitution, asserts that the Torah* takes into account the personality of a man and, from a certain standpoint, also his yetzer hara*. Thus one who makes a vow or consecrates an object to the Beis HaMikdash* may regret it and change his mind.

There is therefore only one solution: to pray according to the intent of another person, who is objective and seeks the good of his fellow. From then on, there is no longer any distortion between intention and speech. Here too, several examples drawn from the revealed part of the Torah* can be cited. One of them is the following statement of our Sages, in tractate Nedarim 25a: "Know that I do not make you swear according to your own conception, but according to mine and that of Hashem*."

C) You also say that one must obviously pray to conform to the Will of Hashem*, and that it is therefore unnecessary to specify in what manner this should take place. You will excuse me if I tell you that this conception is not correct.

As I said, the formulation of the tefillah* instituted by the members of the Anshei Knesses HaGedolah* establishes that one must detail his requests and his demands as much as possible. In fact, this detailing would have been still more extensive if it had not prevented the tefillah* from being said by all in identical fashion. Nonetheless, the tefillah* is indeed detailed, as I said. You will consult, on this subject, the laws of tefillah* of the Rambam*, chapter 1, paragraph 6.

To tell the truth, I hesitated to answer your questions, for, to our misfortune, there exist, in every era and especially in ours, many people who remain at the stage of questioning, especially when they are confronted with what is truly unusual. Then, when these people withdraw from action, they easily justify their attitude by the questions they pose to themselves.

In such a case, the answer one can give them is of no use, for they can always imagine new questions. Nonetheless, I do not know you, and I therefore presume that your intention is good, that you are truly seeking the explanation of what you have not yet encountered in the correspondences of men, even though various texts furnish examples of it, as we have seen.

With my blessing for a kosher* and joyous Pesach* festival,

P. S.: Of course, if you have questions on what has just been said, I would like to be informed of them, and I will endeavor to answer them, to the best of my ability.

Note: I intentionally cited two examples for you. Indeed, the oath[6] alludes to the avodas Hashem* assumed by a man, which begins with bar mitzvah*. From then on, one applies the terms of the oath pronounced near Mount Sinai.

The purpose of this oath is to bring about a benefit, by means of heter iska*,[7] as is explained in the chassidic discourse entitled "She is praiseworthy for her positive accomplishments," of my father-in-law, the Rebbe*, whose merit will protect us, delivered in 5709.[8]

I am enclosing a copy of the letter addressed to all,[9] on the occasion of the festival of Pesach* that is approaching. It will surely interest you.

Notes

[1] Probably for a bar mitzvah.

[2] Of London. See, regarding him, letters nos. 1927, 2002 and 2043.

[3] Of the Shemoneh Esrei, in which a man formulates his needs to Hashem.

[4] Permission to lend at interest when this interest is paid in the form of a share in profits.

[5] Of the same etymology as chassid.

[6] Which is pronounced "according to my own conception and that of Hashem."

[7] This is the second example.

[8] 1949.

[9] This refers to letter no. 2067.

ב'עו

ב"ה, י"א ניסן, תשי"ג
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מט"ז אדר, בו מעורר ע"ד נוסח הזמנה שקבל מהרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ כו' מוה"ר בן ציון שי' שם טוב שד"ר, אשר הנ"ל מתברך שבנו יהי' ירא שמים וחסיד ולמדן כפי כוונתי ורצוני. ובמילא הוקשה לו מהו התוכן לקשר איחול משאלות לב יהודי בכוונת ורצון בו"ד.

הנה ידוע דתפלה היא עבודה שבלב וכמרז"ל (תענית ב' ע"א), וצריכה להיות בדבור , ובמילא צריך שיהי' פיו ולבו שוין למען שתועיל התפלה. כן מובן מנוסח תפלתינו שכל שיפרט אדם תפלתו ה"ז משובח, ולא שיסתפק בתפלה כללית, שלכן מתפללים י"ב אמצעיות, ולא בקשה כוללת, וגם בברכות אלו גופא כמה פרטים מפורטים בכל אחת מהן, ובמילא אחד אשר אינו סומך על עצמו שיוכל לפרט תפלתו כדבעי מאיזה סיבה שתהי' ולפי דעתו נמצא אחד מידידיו הרוחש ומאחל לו כל טוב באמת, ויש לו הבנה במבוקשו יותר מפורטה ועמוקה, ה"ה מנסח תפלתו ובקשתו שמתפלל שתתמלא בקשתו כפי כוונת ורצון פלוני. ומוצאים עד"ז גם בהלכה בכמה וכמה ענינים, ומהם בהיתר עיסקא, שכותבים בהיתר עיסקא "כתקון חז"ל", וכותב זה אפילו עם הארץ, ומועיל ע"פ דין תורה, כיון שמוסר דעתו לחז"ל.

ב) עוד זאת אשר מי יודע יצר לב האדם והתחבולות של היצה"ר שאומן גדול הוא ובא לכאו"א לפי ענינו, וכמרז"ל (שבת קה, ב), ובמילא מחפש לו כמה דרכים לבלבל את האדם, ובפרט בעת רצון כשחושש שתתקבל תפלתו שיש מקום יותר לחשש שיבלבלו ויערב איזה פני' בבקשתו ותפלתו, וככל שתגדל הבקשה בהרחקה מענינים גשמים, וכמו בבקשת הנ"ל שיהי' ירא שמים - ואינו מסתפק בזה אלא שיהי' עוד - חסיד - היינו לפנים משורת הדין אפילו של יר"ש, ואינו מסתפק בזה אלא מוסיף עוד - למדן, - היינו שישתמש בכח התורה להיות יר"ש וחסיד אשר התורה היא תורת אמת, שחסד אמר אל יברא, מובן שהיצה"ר יחפש כל אשר בידו לבלבל התפלה, ואם אי אפשר בדבור, הרי עכ"פ בלב, והוא ע"ד מ"ש הרמב"ם סוף הלכות תמורה, ירדה תורה לסוף דעתו של אדם ומקצת יצרו הרע כו' ואע"פ שנדר והקדיש אפשר שחזר בו ונחם כו' והעצה היחידה לזה הוא למסור תפלתו על דעת איש אחר שאינו נוגע בדבר ודורש טובתו, שאז הדבור והכוונה יחד יהלכו. וגם לזה כמה דוגמאות בנגלה, ואחת מהן היא משארז"ל (נדרים כ"ה ע"א) אמר להם הוו יודעים שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום.

ג) כן מקשה שלכאורה פשוט שהתפלה צ"ל דרך כלל להיות מעושי רצון השי"ת מבלי להזכיר הדרך שרוצה בה. ובמחכת"ר, אינו כן. וכנ"ל שמכל נוסחי התפלה שתקנו אנשי כנסת הגדולה יראה שמפרטים הבקשות והתפלות עד כמה שאפשר, ומה שלא פרטו עוד יותר הוא כדי שיהי' נוסח אחד לכל בני ישראל, אבל גם נוסח זה מפורט הוא ביותר, וכנ"ל. - עיין רמב"ם הל' תפלה פ"א ופ"ו.

האמת אגיד שספק הי' בידי אם לענות על השאלות או לא, כיון שלדאבוננו הנה בכל הזמנים ובפרט בזמננו זה נמצאים הרבה שכוונתם הקושיא (בפרט בדרך שלא הורגלו בה, וכששואלים הם את עצמם מפני מה משתמטים ממנה, הרי התירוץ היותר קל הוא לאמר שיש לו קושיות על הדרך). אשר אז אין תועלת כל כך בהתירוץ, כיון ששערי קושיות לא ננעלו, אבל כיון שאיני מכירו הרי אני מעמידו בחזקת כשרות שבודאי אין כוונתו אלא לטובה, היינו להסביר לו דבר שעדיין לא נזדמן לו במכתבי בנ"א אף שנמצא בדוגמתו בכ"מ וכנ"ל.

בברכה לחג הפסח כשר ושמח.

נ"ב: כמובן, אם יש לו איזה הערות בהנ"ל, אתעניין לקרוא אותם, ואשתדל גם לענות עליהם, כפי יכולתי.

הערה: בדיוק הבאתי שתי דוגמאות הנ"ל, כי ענין השבועה - זהו ענין עבודת האדם המתחלת מעת הבר מצוה - שנעשה מושבע ועומד מהר סיני. והכוונה בזה היא - ריבית בהיתר עיסקא, וכמבואר במאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ד"ה טעמה כי טוב סחרה, דשנת ה'תש"ט.

מוסג"פ העתק מכתבי כללי לחג הפסח הבע"ל, אשר בטח יענין את כת"ר שי'.

ב'עו
נדפסה בלקו"ש ח"ט ע' 272 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.