Igrot Kodesh · Letter 199 — Monetary Equivalent for Teshuvah Fast Days

[Before the beginning of 5706[1]]
You ask me the following question[2]:
"In the third chapter of Iggeret HaTeshuvah*, the Admour HaZaken*, citing the Decisors, asks one to give, in place of each fast day motivated by Teshuvah*[3], eighteen Polish guiduls*[4]. Can you indicate for us what the corresponding amount is in our days?"
Here is my response:
1. The words of the Admour HaZaken* originate in a parenthetical remark of the Rama* found in the Shulchan Aruch*, which states: "One who transgresses the Shabbat* must fast for forty days and, in place of a Chatat* sacrifice, give eighteen pashit*[5] to Tzedakah*. If he wishes to redeem his fast, he shall give, for each day, twelve pashit* to Tzedakah*."
The Magen Avraham*, citing the Levush*, says that one pashit* is one and a half Polish guiduls*[6]. Thus, twelve pashit* are indeed eighteen Polish guiduls*, as the Admour HaZaken* says in Iggeret HaTeshuvah*.
The equivalent of this in the currency of our time is likewise established by the Admour HaZaken* in his Shulchan Aruch*, where he states that eighteen pashit* are one Sela* of the Torah*. Now, the value of the Sela* is well known in each country, since it determines the redemption of the firstborn, which is five Sela*. Nevertheless, concerning the redemption of the firstborn, which is a Torah* commandment, the most stringent opinion is adopted — which is not the case here.
* * *
2. But one may further ask whether these measures are valid at every time and in every place.
According to the formulation of the Shulchan Aruch* and of Iggeret HaTeshuvah*, it appears that for the Admour HaZaken*, the amounts required to redeem a Chatat* sacrifice or a fast day are always the same. He notes, however, that a wealthy person may give a larger sum according to his means.
One may ask what the source is for this assertion, which is contested, moreover, by the Magen Avraham* and, subsequently, by the Machatzit HaShekel* and the Chayei Adam*. It appears that the Chatam Sofer* is likewise of their opinion.
* * *
The Magen Avraham* questions the amount of eighteen pashit* required to redeem a Chatat* sacrifice, and he indicates that this amount depends in reality on the value of a sheep when one must bring this sacrifice. It had a negligible price in the era of the Gemara*, whereas afterward it cost much more.
In our days, one would therefore need to give the price of a sheep in the country of the one who committed the transgression.
This is how one can interpret the formulation of the Magen Avraham*, and one does not therefore evaluate this amount specifically in Eretz Yisrael*. The tractate Menachot* indicates that in the era of the Gemara*, sheep were brought from Chevron*. Even so, they could also come from elsewhere. Nevertheless, it was known that those of Chevron* were the best.
Now, the amount required to redeem a fast — namely, twelve pashit* — is taught together with it. One can conclude, according to the Magen Avraham*, that it varies according to time and place. One must therefore evaluate an amount which, at that time and in that place, gives the person the awareness of sustaining a loss comparable to the discomfort caused by fasting.
One can, however, question this explanation. For no maximum amount is fixed, and a wealthy person may increase it according to his means. Consequently, no minimum amount should be fixed either, for there are, at every era, very poor men for whom a slight financial loss remains heavier than a fast.
Why, then, does no Decisor propose that this amount of twelve pashit* is only an average value — meaning that the poor person could give less than that[7]? One can therefore conclude, also according to the Magen Avraham*, that twelve pashit* is a minimum amount that can in no way be reduced[8].
* * *
The Admour HaZaken* defines, in his Shulchan Aruch*, the measures of eighteen and twelve pashit*, but he does not reproduce the explanation of the Magen Avraham* according to which the value of the eighteen pashit* changes in accordance with the price of a sheep. On the contrary, he calculates the equivalent of these eighteen pashit* in our currency and therefore considers that, in the present era, this amount has not changed.
In fact, the Admour HaZaken* responds to the question of the Magen Avraham*, upon which the latter bases his assertion that the amount to be given to Tzedakah* depends on the price of a sheep, with these words: "These eighteen pashit* are the Sela* of the Torah*."
Moreover, a Chatat* sacrifice can be purchased for a very small value. Nevertheless, its true price is indeed one Sela*, as the Oral Law* establishes[9]. Therefore, nothing further proves that the value of the eighteen pashit* is variable, as the Magen Avraham* claims.
Furthermore, the opinion of the Magen Avraham*, according to which the price of the sacrifice depends on the value of the sheep, raises several problems:
A) Why do the other Decisors not give this explanation?
B) If one holds, as the Admour HaZaken* does, that the amount enabling the redemption of a Chatat* sacrifice is fixed, one can understand that each Decisor evaluates the amount according to the currency of his country, even though the measure is identical for all. It suffices each time to give the equivalent value of eighteen pashit*, and it matters not in which country one finds oneself.
According to the Magen Avraham*, by contrast, no fixed amount can be given. It varies from one city to another and above all from one country to another. Everything depends on the value of the sheep. How, then, can a single value be stated?
C) The one who originally established this calculation of eighteen pashit* was in all likelihood the Maharam of Rottenburg*, who lived in Germany at the beginning of the sixth millennium[10].
He is cited by the Maharai*, who lived two hundred years later, in Austria.
The Rama*, who likewise mentions him, lived more than a hundred years after the Maharai*, in Poland.
How can one understand that, in all these countries, across so many years of difference, the price of a sheep remained eighteen pashit* — as in the time of the Maharam* — having neither decreased nor increased?

קצט

[לפני תחלת תש " ו ?]

כתב רבינו הזקן (אגרת התשובה פ"ג) בשם הפוסקים ליתן בעד כל יום תענית של תשובה (א) ערך ח " י ג " פ . ובבקשה לענות כמה הוא שיעור זה בזמננו.

תשובה . א . מקור דברי רבינו הם בשו"ע או"ח סי' של"ד סכ"ו בהגהת הרמ"א. וז"ל בהנוגע לעניננו: ואם עבר וחילל (שבת) צריך להתענות מ' יום כו' ויתן במקום חטאת י"ח פשיטים (ב) לצדקה ואם ירצה לפדות התענית יתן בעד כל יום י"ב פשיטים לצדקה.

וכתב ע"ז במגן אברהם בשם הלבוש שכל פשיט הוא כמו גדול וחצי פולניש (ג). וע"פ ערך זה י"ב פשיטים הם י"ח גדולי פולניש, כמ"ש רבנו באגרת התשובה.

וערכם במטבעות זמננו מבואר עפמ"ש רבינו בשו"ע שלו סו"ס של"ד, אשר י"ח פשיטים הם שיעור סלע של תורה וא"כ י"ח ג"פ הם שני שליש סלע של תורה. ושיעור הסלע ידוע בכל מדינה ומדינה ע"י הסכום שבו פודין את הבכור במדינה זו, ואשר שויו הוא חמשת סלעים. אלא שבפדיון הבן מחמירין בשעורו כיון שהוא מצות עשה מן התורה, משא"כ בנדון דידן.

* * *

ב. ועדיין צריך בירור אם שעורים אלו שווים הם בכל זמן ובכל מקום.

והנה מלשון רבינו בשולחנו ובאגרת התשובה משמע בפשיטות, אשר שיעורים אלו - הן השיעור שבמקום חטאת הן פדיית התענית - שווים הם בכל הזמנים אלא שהעשיר יוסיף לפי עשרו. ויש לברר דעתו בזה כיון שהמג"א (סי' של"ד ס"ק ל"ד) , - ואחריו החזיק במחצית השקל וחיי אדם - חולק ע"ז. וכ"מ דעת החתם סופר (שו"ת חלק יו"ד סי' קנ"ה).

* * *

דהנה במג"א הקשה על מ"ש ברמ"א (בשם מהרא"י) השעור בחלוף החטאת י"ח פשיטי - שהם ע"פ חשבון המג"א כ"ז מעה כסף - שהרי בחטאת יוצא ידי חובתו גם אם הביא חטאת אשר שוי' היא דנקא היינו מעה אחת וכדאיתא בזבחים (מח, א) - ומזה בא לידי מסקנא אשר שיעור המעות שנותן חלף החטאת תלוי במחיר כבש בזמן החוטא.

ובזמן הש"ס הי' מחיר כבש דנקא, אבל בזמן מהרא"י נתייקרו ועלו עד כ"ז מעה.

וא"כ בזמננו צריך לתת שיעור מעות שהוא מחיר כבש במדינת החוטא .

- כן משמע מסתימת ל' המג"א, ואין משערין בארץ ישראל. ואף שבזמן ביהמ"ק היו מביאים כבשים מחברון (מנחות פז, א), הרי כל הארצות היו כשרות לזה, אלא שבחברון היו מובחרים -

ולכאורה כיון אשר השיעור של י"ב פשיטי - חלוף התענית - בחדא מחתא נקטי' עם שיעור הנ"ל - י"ל, שלדעת המג"א, גם שיעור זה תלוי בזמן ומקום. והיינו שאומדים דעתו של אדם בזמן ומקום שנמצא. שיהי' שקול אצלו צער הפסד סכום זה כנגד צער התענית, וע"ד מ"ש במג"א סי' תקס"ח ס"ק י"ב.

אלא דלפי טעם זה קשה, דאם כן, אף שלא קבעו בזה שיעור למעלה והעשיר צריך להוסיף לפי עשרו, הנה גם למטה אין שייך לומר שיעור בזה, דפשיטא דבכל דור ישנם עניים מרודים דהפסד ממון מעט קשה עליהם יותר מצער תענית.

ולמה לא אשתמיט שום פוסק לומר, אשר השיעור י"ב פשיטי בזמן מהרא"י הוא שיעור בינוני והעני פוחת ממנו (ד). ולכן נראה לומר אשר, אפילו לדעת המג"א, השיעור י"ב פשיטי הוא השיעור למטה, היינו שאין לפחות הימנו (ה).

* * *

והנה רבינו בשולחנו (סו"ס של"ד) כתב השיעור של י"ח ושל י"ב פשיטי, ולא העתיק דעת המג"א שמשתנה השיעור של י"ח פשיטי לפי מחיר הכבשים. ואדרבה מסיים שם בענין איך לשער זה במטבעות שלנו - שמזה ברור, שסבירא לי' אשר גם בזמננו לא נשתנה השיעור של ח"י פשיטי.

וקושית המג"א הנ"ל שעלי' יסד פסק דינו שתלוי השיעור במחיר הכבשים - מתרץ רבינו בתיבות שהוסיף "והוא (י"ח פשיטי) שיעור סלע של תורה". ותו לא קשיא למה מחייבים אותו י"ח פשיטי כיון דבחטאת בת דנקא סגי - דבת דנקא סגי כדי שלא יקרא עבריין, אבל סתם חטאת הוא בסלע דוקא, וכמ"ש בתוד"ה מכלל (כריתות י, ב). וברש"י מנחות (קז, ב) משמע שדינו בתושבע"פ כך הוא (ועיין לח"מ הל' מעה"ק פט"ז ה"ד) (ו). - וכיון שנפל היסוד, תו אין ראי' לדין המג"א שמשתנה שיעור זה של י"ח פשיטי -

ולא עוד אלא שלפי פס"ד המג"א, אשר שיעור הממון חלף החטאת תלוי במחיר הכבשים, קשה:

א) איך סתמו הפוסקים דבריהם ולא פירשו דין זה.

ב) אם נאמר - כדעת רבינו - אשר הסכום בחילוף החטאת קבוע הוא - מובן מה שפירשו הפוסקים שיעורו במטבע מדינתם ועם כל זה פס"ד הוא לכל המדינות, כי בכל מקום שיתן החוטא י"ח פשיטי יצא, ואין נפ"מ באיזה מדינה הוא דר. - אבל, לדעת המג"א, הרי אפילו בזמן מור"ם, שהוא הנותן שיעור זה של י"ח פשיטי, אין דינו אלא בשביל הסמוכים לו, שמחיר הכבש הי' במקומם י"ח פשיטי, ובודאי המחיר משתנה מעיר לעיר ובפרט ממדינה למדינה. ואיך כתב השיעור בספר הוראה לרבים.

ג) מור"ם שהוא המשער י"ח פשיטי - כמובא בפסקי מהרא"י - הוא כנראה מהר"ם מרוטנברג שכתב שו"ת שלו בראשית אלף הששי באשכנז.

פסקי מהרא"י שהביא שיעור זה נכתבו כמאתיים שנה אחרי זה באוסטריא.

הגהות הרמ"א, שהעתיק ג"כ השיעור, נכתבו יותר ממאה שנה אחרי פסקי מהרא"י בפולין.

ואיך אפשר אשר למרות זמן ארוך זה ושינוי המדינות הי' מחיר הכבש י"ח פשיטי כמו בזמן מור"ם, לא פחות ולא יותר!

קצט
נדפסה בקובץ ליובאוויטש חוב' ח ע' 35.

החוברתמוקדשת ל"ל"ג בעומר - י"ב תמוז תש"ה", אך ממה שנדפסה בה גם אגרת קצו דלעיל נראה שנדפסה לפועל בשלהי אלול תש"ה או בתחלת שנת תש"ו, וא"כ נכתבה התשובה שלפנינו לפני תחלת שנת תש"ו.

ב) לכאורה פשיט הוא שם מטבע. וצריך חפוש לברר גירסא הנכונה: פשוט - בוא"ו, או פשיט - ביו"ד.

אבל יותר נ"ל שאין זה שם מטבע מיוחדת, אלא פשיט פי' מטבע קטנה. וכמ"ש בש"ס כמה פעמים פשיטי . ושווים הוא בכל מקום ומרז"ל לפי ענינו. ובמוסף הערוך (מע' פשט השני) מפרש פשיטי מעות קטנות שאין נפרטות לאחרות.

ואין להקשות על פי' זה מכתובות (סה, ב. סז, א) דקאמר שם זוזי פשיטי , והכוונה זוז, אף שיש מטבעות קטנות יותר מזוז - ולא קשה, כי כאן פשיטי הוא שם התואר של זוזי .

וכאלו אמר: זוז היותר קטן, היינו זוז מדינה ולא זוז צורי. כאן אין להקשות מחולין (נד, ב) כפשיטי זוטרתי. ולכאורה ע"פ פי' מוסף הערוך תיבת זוטרתי מיותרת - די"ל אשר מטבעות היותר קטנות - בשווין - שבימיהם, היו שוות במשקלן, שבזה תלוי ערך המטבע, אבל לא היו שוות בגדלן ובעובין. ויש מהן עבות ואי רחבות ויש - רחבות ודקות. ובש"ס חולין שם שמדבר בשיעור רוחב המטבע, מוסיף תיבת זוטרתי לפרש כונתו למטבע היותר קטנה ברוחב מבין הפשיטי גופא. - וזהו שמסיים שם: ומשכחא ביני פשיטי דפומבדיתא.

ג) כמה מטבעות בשם גדול נזכרו בפוסקים ואין שיעורם שוה. ע"ד ערך המטבעות - שבדחז"ל ופוסקים - זל"ז ושווים ראה שו"ת חוט השני בסופו, שו"ת צמח צדק חלק יורה דעה סי' רכ"ג ובמקומות שנזכרו שם.

ד) בס' חסד לאברהם (מעין ד' נהר מ"ה) כותב שיכול לפדות תענית (של יום ולילה, וכן מוכח שם) בנתינת איסר אחד לצדקה. והוא דלא כפוסקים הנ"ל. וצע"ג. ומדי דברי - עוד דבר חידוש נמצא בחסד לאברהם שם. והוא - אשר עד שבעת ימים ד' שעות מ"ח רגעים יכול אדם לחיות בלא אכו"ש. ולא מצאתי לע"ע מי שיעיר שיש חולק על הרמב"ם (הל' שבועות פ"ה ה"כ) שכתב שרק פחות משבעת ימים יכול אדם להתענות.

ה) הטעם לקביעות שיעור י"ב פשיטי בחלוף תענית של תשובה, אולי אפשר לומר: מספר תעניות של תשובה, בכלל - הוא ארבעים יום וכמ"ש בחסד לאברהם שם (עיי"ש טעמו) - ועייג"כ בשו"ע או"ח סי' תקס"ח ס"ד ובנ"כ שם.

- וי"ל שזהו שמצינו כמה פעמים בש"ס שהתענו ארבעים תעניות דוקא (מו"ק כה, א. ב"צ לג, א. שם פה, א - עיי"ש הגהות הרש"ל). וע"פ מ"ש (חסל"א ושו"ע שם) אשר תענית ג' ימים רצופים נחשב כתענית מ' יום יש להעיר ג"כ מתענית אסתר. -

וענין התשובה בכלל ותענית של תשובה בפרט הוא חלוף המיתה, וכמרז"ל (ירושלמי מכות פ"ב סוף ה"ו) שאלו לנבואה חוטא מהו ענשו א"לך הנפש החוטאת היא תמות שאלו לקוב"ה כו' א"ל יעשה תשובה ויתכפר לו. וראה ג"כ ברכות יז, א. פי' הרמב"ן על התורה (ויקרא א, ט) ועוד.

וכשרצו חכמים לקבוע כופר נפש בשביל כל האדם, הן גדול הן קטן ואפילו עבד ואפילו שפה, סכום שאין לפחות הימנו - אסמכוה אדאורייתא, שמצינו עד"ז בדין תורה קנס השוה בין גדול בין קטן, זכר ונקבה והוא שלשים שקלים של עבד ואמה שנהרגו (שמות כא, לב). וע"פ החשבון של ל' שקלים לארבעים תעניות נמצא חלוף תענית יום אחד הוא ג' רבעי שקל, י"ח מעה - שהם י"ב פשיטי ע"פ חשבון המג"א.

- (ע"פ המבואר בסהמ"צ להצ"צ מצות יעוד או פדיון אמה העברי' מובן ביותר שייכות החטא והכופר הנ"ל לקנס עבד כנעני דוקא. ואכ"מ). -

עוד אפשר לומר: ענין התענית, ע"פ פשוט, היינו הצער מהעדר האכילה ושתי'. ואף שמתירים לזה להחליף בממון, עכ"פ חייבוהו לתת לצדקה לא פחות משווי של סעודות יום זה, אפילו אם מצטער כצער התענית גם בסכום קטן מזה. אלא מתוך שהקילו עליו שאינו מתענה, החמירו עליו בשיעור הסעודות שנותן חלופם, היינו דמשערינן ביום שנצטוה לענגו- יום השבת - שאוכל ג' סעודות. ושווי סעודה חשובה, אף שאין שיעור למעלה, מצינו לה שיעור למטה: שוה דינר (ב"ב קמו, א). נמצא חלוף ג' סעודות - ג' דנרי, שהם י"ב פשיטי כנ"ל. והנה כ"ז הוא לפי חשבון המג"א, אשר גדול פולניש שויו מעה. אבל לדעת רבינו שהוא פחות קצת ממעה צ"ע טעם השיעור י"ב פשיטי.

ו) בס' נפש חי' על שו"ע או"ח (להרב ראובן מרגליות) ס' של"ד מציין לשו"ת מהר"ם מרוטנברג ח"ג סי' תל"א (אינם תח"י) ולתשבץ קטן הל' שבת סי' סח - וז"ל בתשבץ: אדם שחלל שבת כו' בזמן הבית הי' חייב חטאת וחטאת בת דנקא כו' אמנם עיקר מצותו בסלע כו' וזהו עולה לה' דינרים היילו"ש אותן יתן לצדקה.

איברא לשון פסקי מהרא"י (סי' ס') צע"ק לדעת רבנו, דז"ל: לתת צדקה כל איש אשר חלל שיעור חטאת בדנקא ושיעורי מור"ם ז"ל שהוא י"ח פשיטין.