Igrot Kodesh · Letter 1952 — Tzedakah

[Month of liberation[1]]

A) You mention, in your last letter[2], the words of the Rambam* in his Hilchos Avodah Zarah*, chapter 6, paragraph 9[3]: "It was the practice of idolaters to plant trees," and you consider that such trees are not, strictly speaking, objects of idolatry.

It seems difficult to me to advance such an explanation. Indeed, this halachah* does not deal with trees specific to idolatry, but with all trees in general. Nevertheless, the Rambam* did not wish to truncate or shorten a verse on account of a single word[4]. He therefore cites it as well. Moreover, such a planting is forbidden.

You will consult the Mishnah*, in tractate Avodah Zarah 48a, recording a controversy between Rabbi Shimon and the Sage who speaks before him in the Mishnah. You will also see the Moreh Nevuchim*, vol. 3, chapters 29 and 37.

B) You compare a tree serving for idolatry to an edifice, of which it was said afterwards that "Hashem holds it in abomination," which was not yet the case in the time of the Avos*. One may ask what is the source for such a statement.

If it were a matter of an edifice, one would have to ask why "the defender becomes an accuser"[5] solely because of fools. You will consult, in this regard, tractate Avodah Zarah 54b. And one does not deduce from a new fact, all the more so since no text permits one to affirm that the Avos* planted trees.

One must conclude that a tree serving for idolatry has always been an object of abomination, and this enables one to understand why our Sages, in tractate Sotah 10a, hesitated to divert from its plain sense the verse: "And he planted an eshel* in Be'er Sheva, and he proclaimed there the Name of Hashem, the Hashem of the world." One may inquire on this subject, considering the Zohar, vol. 1, p. 49a.

C) In fact, a deduction may be made from the following statement of the Rambam* at the same reference: "Even if he did so for aesthetic reasons." For:

1. On what basis can such a distinction be introduced? The Or Sameach* cites the Mechilta*, which says: "I will make for Him a beautiful Sanctuary." Perhaps he means by these words to answer this question, but one may ask whether this is really the case.

2. If one can logically justify such a distinction, why not make it and exempt from malkos* one who acts thus for aesthetic reasons?

One must conclude that the difference to be made is in fact the following. Such an action[6], if it is done for aesthetic reasons, is similar to the man who is its author and for whom it has a decorative purpose, in the same way as the ornament of the sukkah*, according to tractate Sukkah 10a. Despite this, this man will be punished with malkos*.

For the practice of the idolaters in this matter was to confer upon such a tree a role accessory to that of their altar, so that the people would gather in this place.

What has just been said permits one to deduce another point from the words of the Rambam*:

D) The words "so that the people would gather there" seem unnecessary, for what does one deduce from them?

In fact, according to what has just been said, one may conclude that such a practice is also forbidden when it has aesthetic motivations, when it is done for beauty. This point will not be developed here.

E) Chassidus* says that such a monument was at first appreciated and only became an object of abomination after the giving of the Torah*. The Or HaTorah* of the Tzemach Tzedek explains this at the beginning of Parshas Vayeitzei, on page 198a.

Notes

[1] This letter is dated 23 Kislev.

[2] The recipient of this letter is Rav Alter Hilewitz. See, regarding him, letter no. 453.

[3] "One who plants a tree near the altar or anywhere on the Temple esplanade, whether it bears fruit or not, is punished with malkos*, even if he did so for aesthetic reasons and for the beauty of the Temple, as it is said: 'You shall not plant for yourself any tree as an asherah* near the altar of Hashem.' For such was the practice of the idolaters, who planted trees near their altar so that the people would gather there."

[4] Referring to idolatry.

[5] What is conceived for a positive purpose becomes negative.

[6] Idolatrous.

א'תתקנב

[חודש הגאולה ]

... ומה שמדייק במכ' האחרון - ברמב"ם הל' ע"ז פ"ו ה"ט: מפני שהי' זה דרך עובדי כוכבים נוטעין אילנות כו', דבאשרה אין ענין ע"ז ממש - לא נלפענ"ד, כי בהלכה זו אין הנידון ע"ד אשרה, כ"א באילן סתם (אלא שלא רצה לדלג ולקצר הכתוב, בשביל תיבה אחת, ולכן העתיק גם תיבת אשרה. ועוד - שהרי נטיעתה אסורה בכ"מ ). אבל עיין במשנה (ע"ז מח, א) מחלוקת ר"ש ות"ק. וראה ג"כ מו"נ ח"ג פכ"ט ופל"ז.

ב) ומה שר"ל דאשרה היא בדוגמת מצבה, שרק אח " כ שונא ה"א, משא"כ בימי האבות - צ"ע מנ"ל הא. וחידוש גדול הוא גם במצבה, דסניגור יהפך לקטיגור מפני השוטים (יעויין ע"ז נד, ב). ואין למדין מן החידוש. ובפרט שלא מצינו בשום מקום שנטעו האבות וכו' אילנות לשם ה'. ועפ"ז - דאשרה תמיד שנואה היתה - יובן ויומתק מה שנתלבטו רז"ל (סוטה י, א) להוציא קרא דויטע אשל גו' ויקרא שם גו' מפשוטו.

וצע"ק בזח"א מט, א.

ג) מה שיש לדייק ברמב"ם שם הוא מש"כ: אע"פ שעשאו לנוי כו' (א) מהיכא תיתא לחלק (באור שמח מציין להמכילתא: אעשה לפניו מקדש נאה. ואולי כוונתו לתרץ קושיא זו. ודוחק). (ב) אם יש סברא לחלק - מנ"ל דאין נפ"מ ואע"פ שעשאו לנוי לוקה.

וי"ל דהחילוק הוא, דבאם עשאו לנוי - הוא בטל להמתנאה על ידו, וכמו נוי סוכה (סוכה י, א). ובכ"ז הדין דלוקה, דכל עיקר דרך העכו"ם בזה הי' באופן שהאילן טפל ובטל להמזבח שלהם כדי שיתקבצו שם העם.

ובהנ"ל מובן עוד דיוק ברמב"ם שם:

ד) התיבות "כדי כו' העם" לכאורה מיותרות הן. דלמאי נפ"מ. ועפהנ"ל מובן דמזה למדין דאף לנוי וליופי אסור. ואכמ"ל.

ה) הענין דמצבה היתה אהובה ולאחר מ"ת שנואה ע"פ דא"ח - מבואר באור התורה להצ"צ ר"פ ויצא (קצח, א).

א'תתקנב
נדפסה בלקו"ש חי"ד ע' 292. ובהעתק המזכירות - כ"ג כסלו.

האגרת היא אל מוה"ר אלתר שי' הילביץ. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"ג תנג, ובהנסמן בהערות שם.

מוה"ר יוסף : בלומנפלד.

להמדובר בהתועדות : י"ט כסלו "שיחות קדש ע' 104), אם זמן נקודה אחת או מקובץ כו', וגבי נזיר מפסקי אהדדי. וא"כ הוא מחודש כסלו (ראה לקמן בהערה לאגרת ב'צב) וא"כ מהו "חג כשר ושמח". ועצ"ע.

בענין הזמן : ראה גם לעיל ח"ד אגרת תרעג.

ראיתו מכריתות : דימים שבינתיים הווין ידיעה לחלק.