Igrot Kodesh · Letter 188 — Siddur Emendation, Divine Names, and Shavuot Teachings

By the grace of Hashem,

25 Nissan 5705,

To the great and illustrious Rav, Hashem-fearing chassid,* Rav Y. Leiner,[1]

I greet you and bless you,

I reply to your letter, which I received with a delay. Afterward, my reply was postponed until now for various reasons, and I ask you to forgive me.

My father-in-law the Rebbe Shlita,* due to his many activities, transmitted your letter to me for review and reply. I will therefore convey my humble opinion, and I would be happy to know your reactions to what I set forth below:

A) You write: "I was very pained by the modification of the sacred texts appearing in the Siddur Torah Or,* paragraph 14, concerning the Psalm 'Prayer of David,* and it is a mitzvah* to request its rectification. Here is this modification (which is that of the Tzemach Tzedek*): 'Gladden the soul of Your servant, for to You, O Eternal (Ado-nai*), I lift my soul.' According to other versions, the divine Name Havayah* should be read here."

The Sha'ar HaKollel,* by Rav David Lawut, printed in the second volume of this Siddur,* gives the reference for this formulation: "It is that of the Zohar* Balak 195b. The Mikdash Melech* specifies that this Name corresponds to the four letters of the Name Havayah.*"

If I may say so, I would nevertheless remark that the Tzemach Tzedek's* corrections were copied from his own Siddur.* In this case, according to the Sha'ar HaKollel,* he indicates here only that, according to other versions, the Name Ado-nai* should be replaced by the Name Havayah.* But in reality, the copyist made an error here, and the Tzemach Tzedek's* remark applied to this other verse: "None is comparable to You among the powerful, O Eternal (Ado-nai*)." In other versions, the Name Havayah* is indeed found there, as the Minchat Shai* explains.

If my interpretation is correct:

1. One can indeed understand the Tzemach Tzedek's* correction, since the Zohar* and the Mikdash Melech* do not clearly establish that the Name Havayah* is used in the verse.

2. One can also justify the fact that the Tzemach Tzedek's* correction was not retained regarding the verse "None is comparable to You," of which two versions exist — one with Ado-nai* and one with Havayah.* Moreover, in the copy of the Ari Zal's* Siddur* that belonged to the Tzemach Tzedek* and is in my father-in-law the Rebbe Shlita's* library, the verse "Gladden the soul of Your servant" is written with the Name Ado-nai,* as in all current versions. Despite this, the Tzemach Tzedek* notes the existence of another version.

The same Siddur* bears the Name Havayah* in the verse "None is comparable to You," despite the Minchat Shai's* assertion and although the Name is ordinarily spelled Ado-nai.* Yet on this point, the Tzemach Tzedek* says nothing.

B) You say that the search for a Scriptural source for the statements of our Sages,[2] as we have just done, is "a means of serving the Sages — that is, explaining and justifying their statements, as Rashi* says in his commentary on tractate Berachot* 47."

It seems that this assertion lacks precision. For according to Rashi,* one who knows the source but does not know its explanation and logic is considered as not having served the Sages. This is what his commentary on tractate Sotah* 22a indicates.

According to Rashi,* one who, having studied Torah and Mishnah,* accesses the Gemara* must above all know the reasons and explanations of the Law. Only then does he serve the Sages, in the sense of tractates Berachot* and Sotah.*

This conception of Rashi* finds very strong support in tractate Berachot,* which speaks of one who has studied the Sifra* and the Sifri,* yet is not considered as having served the Sages. Now, the sources of most of the laws discussed in these books are specified within them.

Nevertheless, the Rambam* and the Shulchan Aruch* disagree with Rashi* on this point. According to them, knowing the source is an integral part of study (...)

C) You consider that the mitzvah* of honoring one's father extends to the fourth generation.[3] One may ask about this — especially if the remark originates with the Alter Rebbe,* which means there is a daughter in the chain of generations.[4]

(...) The Midrash* speaks of "the father's father," but nothing allows us to go further back in the lineage in applying the mitzvah* of honoring father and mother (...)

Although this is not absolute proof, one may find an allusion to the necessity of honoring one's parents even after several generations in the verse "and he placed the throne of the king's mother" — that is, of Ruth*[5] — according to the interpretation given by tractate Bava Batra* 91b. Of course, this is only a simple allusion.

With my blessing of immediate teshuvah,* immediate redemption,

M. Schneerson

Paragraph A above is no doubt of interest to a wide audience. I therefore take the liberty of having it printed in Kovets Lubavitch,* in the "questions and answers" section. Through your intermediary, a merit will thus be offered to the readers and to all those who take an interest in these questions.

---

By the grace of Hashem,

4 Sivan 5705,

To the distinguished chassid,* Hashem-fearing, Mr. Alexander Cohen,[6]

I greet you and bless you,

You no doubt know that our friend Mr. Stolman sent us a check for Merkaz L'Inyanei Chinuch.*[7] On this occasion, I would like to renew my warm thanks for your involvement, your efforts, and your work in this matter. I thank you for the past, for the present, but also — as we all hope — for the future. And what has been accomplished, and what can be continued thanks to this donation, constitutes for you the best expression of gratitude.

At the giving of the Torah,[8] the first Commandment was: "I am Hashem your Hashem, Who brought you out of the land of Egypt." Commentators — for example, Ibn Ezra* in his analysis of the verse Shemot* 20:1 — ask about this. Why not refer to a more decisive event and say: "Who created the heavens and the earth" or "Who created you"? The creation of the heavens and the earth, beyond its intrinsic importance, is evident to all generations, whereas the Exodus from Egypt constituted a reference only for those who experienced it.

Chassidut* offers the following explanation.

Creation was made from nothingness. It introduced into matter the illumination of Divinity that the worlds can bear. The Exodus from Egypt, by contrast, could be obtained only through miracles and wonders — that is, by placing matter above the principles and limits assigned to it within creation.

In this sense, leaving Egypt also means departing from one's limits and constraints. There is therefore indeed a far more intense divine revelation — and this is precisely why the Exodus from Egypt was invoked at the giving of the Torah, since this too transcended creation and its limits.

If one may venture this comparison, one can see that the same holds true among human beings. Committing oneself or others, from the outset, to the right path is relatively easy. By contrast, when one must change one's principles and free oneself from constraints one has imposed upon oneself — which, in various situations, proved justified, but which are nonetheless an obstacle — this is far more difficult. It is then necessary to leave Egypt.

My dear Mr. Kowen, I have good hope that in this matter you will come to the aid of Mr. Stolman so that he may free himself from his limits and his principles and fully accept what my father-in-law the Rebbe Shlita* asks of him.[9] In this domain you will surely succeed, as has been the case until now.

With my greetings and my blessing for the festival,

Rabbi Menachem Schneerson,

Director of the Executive Committee[10]

P.S. Enclosed you will find:

1. a copy of the letter I am addressing to Mr. Stolman,[11]

2. a supplementary account statement,

3. the publications Shlah* and Shavuot.*

Notes:

(1) Rav Yeruham Leiner, of London.
(2) Rav Leiner stated that the question he was asking, treated in paragraph A, led him to seek the source of the statements of our Sages.
(3) Rav Leiner wrote to the Previous Rebbe that by finding a source for the Tzemach Tzedek's assertion — his great-great-grandfather — he would be fulfilling the mitzvah of honoring his father.
(4) Since the Tzemach Tzedek is the son of the Alter Rebbe's daughter.
(5) Who was separated from King David by several generations.
(6) Also called, in other letters, Elchanan Kowen.
(7) At the request of the Previous Rebbe.*
(8) This letter was written two days before Shavuot.*
(9) By completing his donation to reach the amount indicated by the Previous Rebbe.*
(10) Of Merkaz L'Inyanei Chinuch.*
(11) Which was written in English, whereas this letter is in Yiddish.

קפח

ב"ה, יום כ"ה לחדש ניסן ה'תש"ה
כבוד הרה"ג הרה"ח בנש"ק הוו"ח אי"א וכו'

מוהר"י שי' ליינער

שלום וברכה!

במענה על מכתבו, שנתקבל באחור זמן, וגם אח"כ, מכמה וכמה סבות, נתעכב המענה ע"ע. ואתו רוב הסליחה והמחילה.

הנה מרוב הטרדות העצומות אשר הקיפו את כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א, מסר לי את מכתב כת"ר לעיין בו ולענות עליו, והנני לכתוב בה את הנלפענ"ד. ואשמח להודע מאתו חוו"ד הוא במה שאכתוב לקמן.

א) מ"ש: נצטערתי מאד בהגהות הקה"ק קדוש ישראל לסידור תורה אור באות י"ד במזמור תפלה לדוד. ומצוה ליישב. וז"ל ההגהה (של אדמו"ר בעל ה"צמח צדק"): שמח נפש עבדך כי אליך אדני נפשי אשא. נ"ב (בס"א הוי').

הרב ירוחם ליינער, לונדון

תשובה . כבר הראה מקור לזה בשער הכולל - להרב רא"ד לאוואט - הנדפס בח"ב של סידור הנ"ל פי"א סכ"ג וז"ל: כן הובא בזהר בלק קצה, ע"ב. ועיי"ש במקדש מלך שהם ד' אותיות הוי'.

אבל לולא דמיסתפינא הוי אמינא: הגהות הצ"צ נעתקו מגליון הסידור שלו.

וכנראה מל' שער הכולל, ל' הצ"צ הם רק שתי התיבות "ס"א הוי'". וטעה המעתיק בציון ההגהה, כי מקומה היא בפסוק ח: אין כמוך באלקים אדני, שבס"א בא כאן השם הוי '. וכמ"ש במנחת שי.

ואם הדבר כן הוא א) יובן בפשיטות המקור להגהת הצ"צ, כי בזהר ובמק"מ שם אין הכרח כ"כ שבפסוק גופא נכתב הוי'. ב) יתורץ מפני מה לא הגי' הצ"צ בפסוק ח, שיש בו ב' גרסאות: אדני או הוי'. ובפרט אשר בסי' האריז"ל (להר"ש מראשקוב) שהי' מספרי הצ"צ (נמצא באוצר הספרים של כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א) נדפס: שמח גו' אליך אדני גו' - כמו שהוא בכל הספרים - (ובכ"ז העיר הצ"צ שיש נ"א). אין כמוך באלקים הוי ' גו' - בשנוי ממסקנת המנחת שי וממה שכתוב בכ"מ אדני - וע"ז לא העיר.

ב) מ"ש על ענין הוראת מקור לדרז"ל (וכמו בנדו"ד) "שהוא שמוש חכמים, שזהו לתרץ וליישב דבריהם, כמ"ש רשיז"ל ברכות מ"ז" -

לכאורה לא דק בזה. כי לפירש"י, גם אם יודע המקור, אבל אינו יודע הטעם והסברא מיקרי לא שימש ת"ח, וכמובן מל' רש"י בסוטה (כב, א), ולפ"ד רש"י עיקר התלמוד, שזהו הנק' בברכות וסוטה שימש ת"ח הבא לאחר שקרא (מקרא) ושנה (משנה) - הוא ידיעת טעמי ההלכות התלוים בסברא, וראי' חזקה לדעת רש"י זו - בברכות שם דקאמר דאף דתני ספרא וספרי בכ"ז מקרי לא שימש ת"ח, והרי בספרא וספרי הדינים - ברובם המכריע - מובאים ביחד עם הכתוב המשמש מקור להם.

אבל זהו דעת הרמב"ם והש"ע - דפליגי בזה אפירש"י - דגם ידיעת המקור נכנס בכלל תלמוד (והא דברכות שם יש לתרץ ואכ"מ). ויעויין בזה בקו"א להל' ת"ת (לאדמו"ר הזקן) רפ"ב.

ג) מה שהעיר שיש כאן ענין דמצות כבוד אב - אף שהוא דור רביעי - צ"ע, ובפרט אם - כנ"ל, זהו הגהת אדמו"ר הזקן וא"כ בת באמצע הדורות - יעויין שו"ע יו"ד סר"מ סכ"ד: י"א כו', ועיי"ש בנ"כ ובביאור הגר"א, ואפי' לדיעה השנית שם שכ' ואינו נ"ל כו' י"ל שהוא דוקא אבי אביו, וכמו שמסיים וראי' ממדרש, דבמ"ר קאי באבי אביו, אבל אין לנו ראי' אלמעלה מזה, דקאי גם בזה מצות כבוד או"א, ועיין רמב"ם (הל' עדות פי"ג ה"ה) האב עם בן בנו פסול ועם בן בן בנו... כשר. ובנ"כ שו"ע יו"ד ר"ס רמ"ה לענין ת"ת - חלוק דבן בנו ובן בן בנו, ובהל' ת"ת - לאדמה"ז - פ"א ס"ח וט'.

ואע"פ שאין ראי' אבל קצת רמז להיפך יש להביא, שגם לאחר כמה דורות מקום ישנו לכבוד או"א ממרז"ל (ב"ב צא, ב) עה"פ וישם כסא לאם המלך - שזהו רות - וכמובן אין זה אלא רמז בעלמא.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

מ. שניאורסאהן
כיון אשר תוכן סעיף א' הנ"ל בטח יענין את הרבים, הנני מרשה לי להדפיסו בקובץ ליובאוויטש במחלקת "תשובות וביאורים". וזכות הרבים, הקוראים ומתענינים בדברים אלו, ע"י כת"ר בא הוא.

קפח
סעיף א נדפס בקובץ ליובאוויטש חוב' ה ע' 78. סעיף ג בלקו"ש ח"כ ע' 644 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

כבוד.. ליינער: אגרת נוספת אליו - לקמן קצה.

הוראת מקור לדרז " ל : היינו שבזה מעורר למצוא מקור למ"ש בסעיף א דלעיל. כבוד אב.. דור רביעי : ר"ל שבזה שכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (שאליו כתב בזה כנ"ל) ימצא מקור להגהת הר"צ, יקיים מצות כבוד אב, אף שהוא דור רביעי לו. בהמשך לזה גם לקמן שם.