Igrot Kodesh · Letter 1822 — Tzedakah

By the grace of Hashem,

7 Elul 5712,

Brooklyn, New York,

To the great Rav, distinguished chassid who fears Hashem,

Rav Avraham Sender[1],

Greetings and blessings,

I respond to your letters of 15 and 16 Tammuz, as well as to the previous one. You will please excuse me for having had to defer my response until now, for various reasons. We are in the month of Elul, that of mercy and forgiveness. You will therefore surely not bear me a grudge.

I take up therefore, in order, the points evoked:

A) You say that the commentaries on the parah adumah* appearing in Likkutei Torah seem to indicate that one cast scarlet[2] in order to recall that the physical strength of a worm is found in its mouth. One can thus repair what emanates from the snout of the cow.

Now, if one consults these texts, one can verify that the scarlet repairs not the snout of the cow but that of the worm emanating from the forces of evil. You will consult, in particular, page 57b.

B) Nevertheless, your remark on the negative effect of the snout of the cow is exact. It is based on tractate Shabbos 140b, which says: "Which is the animal whose snout causes harm? It is the cow." The same text also evokes a negative connotation of the snout of the donkey, but it specifies immediately that this does not harm others.

And the Midrash Rabbah, at the beginning of Parshas Balak, explains: "The strength of the ox resides in its snout. That which it has licked cannot receive blessing."

C) Obviously, this in no way contradicts what you explain concerning the snout of the cow. One can verify that this can be studded[3]. And Rashi underlines, on different occasions, that the axe shatters the rock into many fragments.

D) You cite the explanation of the Shnei Luchos HaBris according to which "the Ethiopian woman" married by Moshe is in fact an allusion to the Talmud Bavli, concerning which it is said "He has set me in darkness." You ask why it is the Bavli and not the Yerushalmi.

You allude, it seems, to the introduction of the Shnei Luchos HaBris, in the Beis Chochmah, page 16b, and to tractate Shevuos, beginning from page 197b. These texts speak, in fact, of the Torah she-be'al peh*, as opposed to the Torah she-bichsav*. Now, the Bavli is the essential component of the Torah she-be'al peh*, for it groups together all the discussions and analyses. It establishes most clearly the difference between the Oral and the Written Torah, the former being much more detailed than the latter. Now, this character appears evidently in the Bavli, but less clearly in the Yerushalmi.

All this is at length explained, according to Chassidus*, in the Sha'arei Orah of the Mitteler Rebbe, at the end of the chassidic discourse entitled "25 Kislev," and in the series of discourses pronounced on Rosh Hashanah 5666[4].

Another difference between the Bavli and the Yerushalmi can be made, which establishes still more clearly the link between Moshe and the Talmud Bavli. In the latter, there appear many questions, discussions, controversies, while the Yerushalmi states from the outset the final synthesis. Now, our Sages say, in tractate Nedarim 38a, that the discussion of the Torah was personally given to Moshe[5].

E) You tell me that you found a new explanation: Why was Rabbeinu Gershom called Me'or HaGolah[6]?

I saw this explanation, some time ago, in the Likkutei Minhagim, page 41b. It is mentioned in the errata, in the name of Rav Michelson of Plonsk, who lived later in Warsaw. He himself cites it in the name of a certain Sage.

F) I do not see why you excuse yourself for writing me commentaries and explanations. That is indeed our mission, and we ask Hashem that He grant us our portion in His Torah.

With my blessing that you be inscribed and sealed for a good year, together with your wife and all the members of your family,

[1] Rav A. S. Nemtzov. See concerning him letter 1357.
[2] In the ashes of the parah adumah*. This color was obtained from an earthworm.
[3] So too, an idea of Torah can receive many explanations.
[4] 5666 (1905), by the Rebbe Rashab.
[5] But he adopted a generous attitude and transmitted it to all of Israel.
[6] The luminary of the exile.

א'תתכב

ב"ה, ז' אלול, ה'תשי"ב
ברוקלין, נ.י.
הרה"ג והרה"ח וו"ח אי"א נו"מ וכו'

מוהר"ר אברהם סנדר שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתביו מט"ו וט"ז מנ"א והקודם לו, ואתו הסליחה אשר מפני כמה סיבות נתאחר המענה שלי עד עתה, ובימי הרחמים והסליחות והרצון דחודש אלול שאנו עתה בהם, בטח יסלח על הנ"ל.

ואבוא בזה על ראשון ראשון וכו'.

א) במה שהעיר אשר בלקו"ת בדרושי פרה אדומה משמע אשר השלכת דתולעת השני מרמז שכמו שהתולעת אין כחה אלא בפה, הרי זה תיקון לקלקול פי פרה. אבל לכאורה מוכח ומפורש שם, אשר תולעת השני מתקנת לא פי פרה אלא פי תולעת דלעומת זה (ראה שם דף נ"ז ע"ב, ועוד).

ב) בכל זה הנה הערתו שפי פרה מקלקל נכונה היא, והוא על פי מש"כ במס' שבת (ק"מ סע"ב) בהמה שפי' רע פרה (מה שכתוב שם שגם חמור פיהו רע, אין זה מזיק לאחרים כדמוכח שם). ולהעיר מבמדב"ר ר"פ בלק: שור כחו בפיו כו' מה שמלחך אין בו סימן ברכה.

ג) מובן מעצמו שאין זה סותר כלל למה שכותב במכתבו בענין פי פרה ממה שרואים בחוש שנמצא בתוכן מסמרים וכו', וכידוע מאמר רש"י בכמה מקומות כפטיש יפוצץ סלע.

ד) מה שכותב בהנמצא בשל"ה שענין האשה כושית שלקח משה זהו תלמוד בבלי, במחשכים הושיבני, ומעיר למה דוקא תלמוד בבלי ולא ירושלמי. - כנראה כוונתו להנמצא בשל"ה בהקדמתו בחלק בית חכמה (ט"ז ע"ב) ובמס' שבועות (קצ"ז ע"ב ואילך).

ועל פי המובן שם, הדיוק בזה הוא תורה שבעל פה ולא תורה שבכתב, שזה בא בעיקר למעט (ולא תלמוד ירושלמי), ועיקר תורה שבעל פה הוא תלמוד בבלי, שבו רבו השקו"ט והפלפולים. ובו מודגש יותר החילוק שבין תורה שבע"פ לתורה שבכתב, שבתורה שבע"פ נוספים כמה ביאורים וכו', אשר גם זה הוא ביותר בתלמוד בבלי ולא בירושלמי (ונתבאר בארוכה, על פי תורת החסידות, בשערי אורה לאדמו"ר האמצעי סד"ה בכ"ה בכסלו, ובהמשך ראש השנה תרס"ו).

ויש להעיר ג"כ, ועי"ז יומתק ביותר שייכות דמשה לתלמוד בבלי בפרט, עפ"י החילוק הנ"ל שבין תלמוד בבלי לירושלמי, שבהבבלי רבו הקושיות הפלפול והסתירות וכו' משא"כ בהירושלמי שתיכף באים לנקודת הענין, והוא על פי מרז"ל (נדרים דל"ח ע"א) אשר פלפולה של תורה ניתן בדוקא למשה רבינו.

ה) במה שכותב שמצא דבר חדש, הטעם שנקרא דוקא רבינו גרשום בשם מאור הגולה, הנה ראיתי מכבר ענין זה בסוף ס' לקוטי מנהגים (מ"א ע"ב) והוא שם בהשמטות, בשם הרב מיכלזון מפלונסק (ואח"כ בורשא) בשם גדול אחד.

ו) לחנם מתנצל על כתבו פירושים והסבירים בעניני תורה, כי הלא זוהי עבודתנו ובקשתנו לתת חלקנו בתורתו.

בברכת כתיבה וחתימה טובה לו ולזוג' ולכל ב"ב שיחיו.

א'תתכב
מוהר"ר אברהם סנדר: נמצוב. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"ה א'שנז, ובהנסמן בהערות שם.