Igrot Kodesh · Letter 1793 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

27 Menachem Av 5712,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

The continuation of the note of my father-in-law, the Rebbe, concerning his imprisonment[1], has not yet been published. As soon as it is, with the help of Hashem, I will send it to you.

I read with pleasure in your letter that your daughter has promised you to conduct herself and to lead her home in conformity with the Jewish tradition. Nevertheless, you know the halachah* according to which one can hardly content oneself with a presumption, every time a verification is possible[2]. This is what the Shulchan Aruch Yoreh Deah, ch. 1, par. 1, says in the note. How much more is it the case for what concerns all the generations, until the end of the world[3].

I permit myself therefore to underline to you once again the necessity of having the certainty that she knows precisely at least what are the rules of taharas hamishpachah*. One presently finds books printed in the language of the country[4], for example by the Young Israel, which set forth the detail of all these principles.

Formerly, certain ones were ashamed to evoke this subject. Now, experience has shown us that the forces of evil pronounce repugnant words and even have them printed. And such initiatives are rewarded by what are called literary prizes. To cite a pleasant pun, one could, moreover, bring closer Price, the prize, to pritzus*, indecency. But when one wishes to evoke what concerns the soul of the parents and of the children, these same forces of evil also present themselves, in the form of the "little clever one"[5], and recall that tznius* is the traditional quality of Yisroel. It is surely useless to say more.

You will consult Maseches Nedarim 20a and the commentary of the Maharsha at this reference, as also Maseches Yevamos 79a, which cites the three qualities defined as the characters of the Jewish people[6] and whose Hebrew initials form the word gever, man.

Rachmanus and good deeds are the inheritance of the Jewish people since the time of our father Avraham. Tznius*, by contrast, was acquired only with the giving of the Torah, which permits one to establish the marvelous precision of the Tanya[7] which, in its first chapter, mentions the first two qualities, but not the third, without even alluding to it by an "etc." One can justify it according to what has just been said.

There is therefore in this a lesson for us all. The tznius* of each one must be that of a man who has taken an oath before Mount Sinai, since it is in this place that this quality was granted to the children of Yisroel. Were it not for this revelation, the Yidden would be the most insolent people, as Maseches Beitzah 25b says.

You will surely pardon me this intervention, for my intention is purely positive and it matters only that you may be able to verify all this. Our Sages affirm that words emanating from the heart enter the heart of the one who listens to them.

I address you my blessing of good health, for yourself, for your wife and for all the members of your family. You will transmit my greetings to your son who accompanied you when you visited me. I would like to know in what domain he has, since then, drawn closer to Hashem. Indeed, the principle of this drawing closer is a certainty, for our Sages affirm that one knows elevation in all that touches the realm of holiness. Now, we are all approaching the moment of the coming of our Moshiach and the end of our exile.

With my blessing,

[1] In the Soviet prisons, which is the origin of the festival of liberation of 12 Tammuz.
[2] One must therefore verify that she keeps her word.
[3] The fact of having children who, in their turn, will themselves have them.
[4] In English.
[5] The yetzer hara.
[6] "They are merciful, modest, and do good deeds."
[7] See, on this subject, letter no. 326.

א'תשצג

ב"ה, כ"ז מנ"א, תשי"ב
ברוקלין.

שלום וברכה!

...ההמשך של רשימת כ"ק מו"ח אדמו"ר בענין המאסר, עדיין לא הו"ל, וכשיודפס הנה בל"נ יושלח לו.

נעם לי לקרות במכתבו אשר בתו תחי' הבטיחה לו להתנהג ולנהל את ביתה כמנהג בתי יהודאין, אבל ידוע פסק הדין שבמקום שיש לברר אין לסמוך על החזקה וכו' (שו"ע יו"ד סימן א' סעיף א' בהגהה) ובפרט בענין שנוגע לדורות ולדורי דורות עד סוף כל העולם, ולכן מרשה הנני לעצמי לעוררו עוד הפעם, שבענין טהרת המשפחה עכ"פ, צריך לדעת ברור, אם יודעת היא הענינים שבזה, וכבר ישנם עתה ס' נדפסים גם בשפת המדינה כל הדינים והפרטים, ע"י היאנג איזראעל וכדומה.

בשנים מקודם היו כאלו שהיו מתביישים לדבר עד"ז, וכבר הורנו הנסיון שבלעומת זה מדברים ומדפיסים ענינים של נבול פה וכו' וכו'. ועוד מקבלים אותות הצטיינות פרייזן בלע"ז (וע"ד הצחות י"ל שקרוב ללשון פריצות ). וכשבאים לדבר בהענינים הנוגעים בנפש להורים ולילידיהם וכו' - הרי כאן בא הלעומת זה הנקרא "דער קלוגינקער" ומזכיר על מדת בני ישראל שהם ביישנים, והאריכות בזה אך למותר.

ולהעיר מהגמרא נדרים (כ, א) עיי"ש בחדא"ג מהרש"א, ועייג"כ יבמות עט, א בהשלשה מדות (ר"ת גב"ר) שנצטיינו בהם בני ישראל, הנה רחמנות וגמילות חסדים הם בתולדה מימות אברהם אבינו, משא"כ ביישנים שנעשו רק בזמן מתן תורה (אשר בזה מתורץ הדיוק הנפלא בתניא סוף פרק א' שמזכיר רק רחמנים וגמ"ח, ולא ביישנות, ואין מסיים אפילו בתיבת וכו', והטעם הוא כנ"ל), ומוסר השכל הוא לכולנו, שביישנות צריכה להיות מתאמת להמושבע ועומד מהר סיני שבשם ניתנה לבני ישראל, ולולא זאת הנה ישראל הם דוקא עזין שבאומות (ביצה כה, ב)

בטח יסלח לי על כל הנ"ל, כי אין כוונתי אלא לטובה, והעיקר הוא שיברר וישתדל באווארענען את הנ"ל וכפסק רז"ל דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.

בברכה לבריאות הנכונה לו ולזוגתו ולכל ב"ב שיחיו ובפ"ש לבנו שי' שבקר אצלי אתו יחד, ואתענין לדעת במה נתקרב יותר לה' אלקינו במשך זמן זה, אשר בטח נתקרב יותר כמרז"ל מעלין בקדש, והרי מתקרבין אנו כולנו לזמן ביאת משיחנו וקץ גלותנו,

בברכה.

א'תשצג
הדיוק הנפלא בתניא: ראה גם לעיל ח"ב אגרת שכו.