Igrot Kodesh · Letter 1504 — Tzedakah

By the grace of Hashem,

9 Nissan 5712,

Brooklyn,

I greet and bless you,

I received in due course your letter of 22 Shevat. Because of my many occupations, my reply has been delayed until now. It has been so also because it is difficult to give mussar*, particularly to those persons from whom one could expect great accomplishments, in various domains, and who, instead of this, content themselves with arguing, accusing, without even feeling that their démarche emanates from the "sitra achra*," that of the yetzer hara*, which troubles the man in his service of Hashem.

You expound to me at length, in your letter, the reasons for which you do not participate in the educational activity of Chabad. I do not seek to know whether your arguments are founded or not. In a general manner, after the chet* of the Etz HaDaas Tov VaRa*, the good has mingled with the evil and the evil with the good. It is therefore difficult that one side should be entirely right and the other entirely wrong. More likely, the wrongs are shared.

There are, in this matter, two ways of proceeding. You can consider your participation in the educational activity of Chabad as an obligation, but you find yourself confronted with difficulties. You must then seek a means of removing them. Or else you decide that, because of these difficulties and the discomfort that results from them, this activity is not made for you. From then on, either others will assume it in your place, or, as the Mishnah says, at the end of Maseches Sotah, regarding the period of the ikvesa diMeshicha*, "we can rely only on our Father, Who is in Heaven."

You have unfortunately chosen the second eventuality and not the first. What has resulted from this is quite clear and has no need of being developed.

I have good hope that, after all this, you shall try to accustom yourself to the first possibility. Thus, Hashem shall grant you hatzlachah*, and your work shall bear fruit.

With my brachah* for a kosher and joyous Yom Tov of Pesach,

א'תקד

ב"ה, ט' ניסן, תשי"ב
ברוקלין.

שלום וברכה!

בעתו קבלתי מכתבו מכ"ב שבט, ומרוב הטרדות נתעכבה מענה עד עתה, ועוד טעם בדבר כי קשה להטיף מוסר בכלל ובפרט לאלו שיש לקוות מאתם לגדולות בכמה ענינים, ובמקום זה מושקעים המה בטענות ותביעות ואינם מרגישים אשר זה בא מצד השני עצת היצה"ר לבלבל את האדם מעבודתו ית'.

מאריך הוא במכתבו באריכות אודות הטעמים שמכריחים אותו שלא להשתתף בשדה החינוך של חב"ד וג"כ בענין... ומבלי להכנס בדברי הטענות אם צודקים הם אם לא, אשר בכלל כשיש שני צדדים, הנה לאחר חטא עץ הדעת שנתערב טוב ברע ורע בטוב, קשה יותר שיהי' צד אחד צודק כל המאה אחוזים וצד השני אשם כל המאה אחוזים, ובודיא שני הצדדים גם יחד אשמים במקצת וצודקים במקצת, הנה בכלל בענין זה יש שני דרכים, אם שהגישה לזה תהי' שהענין מוכרח הוא, היינו ענין ההתעסקות שלו בשדה החינוך של חב"ד אלא שי[ש]נם קישויים, יש לחפש תחבולות ועצות איך להסירם, או לאידך גיסא שכיון שיש קישויים ואי נעימות וכו' אן זה ענין בשבילו, והענין מהיכי תיתי או שיעשה ע"י אחרים או כמאמר המשנה בסוף סוטה ע"ד האמור בעקבות משיחא אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים, ולדאבוני הנה אחז בדרך השני ולא הראשון, והנ"מ בזה מובנת ואין להאריך בזה.

תקותי שאחכ"ז ישתדל להרגיל את עצמו להדרך הראשון והשי"ת יצליחו לעשות פירות ע"י עבודתו בזה.

בברכת חג הפסח כשר ושמח.