Igrot Kodesh · Letter 1478 — Limud Torah

By the grace of Hashem,

2 Nissan 5712,

Brooklyn,

I greet and bless you,

I learned with pleasure, from the management of Yeshivas Toras Emes[1], in what manner you study the revealed part of Torah and Chassidus. May Hashem grant that you know success, that you progress in this study and in yiras Shamayim*, in accordance with the wish of our leader and our master.

Nevertheless, you must always keep present in mind what various Chassidus texts explain — namely the necessity of observing with kindness everything that concerns others. See in particular the letter printed at the end of the kuntres* published for 2 Nissan 5712[2], and the references to the Kuntres Heichaltzu cited there.

When it concerns one's own person, on the other hand, one must show the greatest demand. Moreover, this is justified when one considers that "days have been formed, and not one of them"[3] is to be lost — not even for a single instant.

For when an instant is not filled with Torah or with a mitzvah,

A) it is a loss that will be impossible to recover[4],

B) more important still, the King, King of kings, HaKadosh Baruch Hu*, entrusts to man the most precious treasure — time. Yet it is not used in accordance with His will, as if one were neglecting this gift, chas veshalom*. It is unnecessary to say more.

As for the subject of our discussion, the management of the yeshiva is relatively satisfied with your conduct and your studies. This in no way diminishes the demand you must place upon yourself. You must observe your situation in the light of the injunction commanding ceaseless seeking of elevation in all that concerns the holy.

With my brachah* of hatzlachah* in the study of the revealed part of Torah and of Chassidus, and for a kosher and joyous Yom Tov of Pesach,

Notes

(1) Of Yerushalayim.

(2) See Sefer HaMaamarim Kuntreisim, vol. 3, p. 45.

א'תעח

ב"ה, ב' ניסן, תשי"ב
ברוקלין.

שלום וברכה!

בנועם נודעתי מהנהלת הישיבה תורת אמת ע"ד אופן לימודם בנגלה ובדא"ח, ויה"ר מהשי"ת אשר יהי' בהצלחה ויעלו מעלה מעלה בלימוד התורה ביראת שמים מתאים לרצון נשיאנו רבוה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

אבל ביחד עם זה הנה צריך להיות תמיד נגד עיניהם המבואר בכ"מ בדא"ח, אשר בנוגע לזולתו הנה חובת כל איש הישראלי ללמוד לעיו זכות (עיין ג"כ במכתב הנדפס סוף קונטרס ב' ניסן תשי"ב ובהנסמן שם לקונטרס החלצו), משא"כ בנוגע לעצמו הנה צריך לעמוד בתוקף של תביעה בורפט שהתביעה תביעה צודקת כשמתבונן אשר ימים יוצרו ולא אחד בהם, שהפירוש בזה שכל הימים הניתן לכאו"א לא ילך רגע אחד לבטלה, והיינו שכאשר הולך רגע מבלי למלאותה בתוכן של תורה ומצוה הרי זה א) אבדה שאינה חוזרת, ב) והוא מה שנוגע מאד, שממה"מ הקב"ה נתן לו נין יקר ביותר, רגע של זמן זה, והוא לא השתמש בזה מתאים לרצונו של השי"ת, וכאילו ח"ו אין המתנה תופסת מקום אצלו וכו' וכו'. והאריכות בזה אך למותר.

ובנוגע לנדון דידן, הנה אף שהנהלת הישיבה לפ"ע שבעה רצון מהנהגתם ולימודם, אבל יאן זה נוגע לתביעתם מעצמם ושצריכים להסתכל בהנ"ל ומתאים למרז"ל מעלין קדש.

בברכה להצלחה בלימוד בנגלה ובדא"ח וחג הפסח כשר ושמח.

א'תעח
במכתב הנדפס: סה"מ קונטרסים ח"ג ע' מה.