Igrot Kodesh · Letter 1455 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

9 Adar 5712,

Brooklyn, New York,

I greet and bless you,

I duly received your letter, written on Motzaei Shabbos Terumah. I learned with pain that your wife is not feeling well. Moreover, you specify in your letter that she is "very weak." Doubtless this specification is inspired by your personal bitterness, added to that of your wife, as well as by her nervous state.

You must, both of you, strengthen your bitachon* in Hashem, Who at every moment brings the world into existence with all that it contains, and therefore also your own world and that of your children. He grants you His Hashgachah* so that you lack nothing, as do your children.

Why, then, involve yourself in that which concerns Hashem Himself? Why preoccupy yourself with the manner in which He will satisfy your needs later on? Hashem knows everything, and He has already granted you your sustenance with abundance during the ten days that separate Rosh Hashanah from Yom Kippur, as our Sages emphasize. Furthermore, to this is added all that you devote to the chinuch* of your children on the way of Torah. And this chinuch begins as soon as the child receives his neshamah elokis*, according to the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe, latest edition, end of perek 4, in the parenthesis[1]. If you adopted this attitude, you could verify all of this concretely.

I enclose for you the kuntres* published on the occasion of Purim, to which you will surely give the proper diffusion.

I am sorry to have had no information about the action led by the Tzeirei Agudas Chabad organization on the occasion of the hilulah* of 10 Shevat and likewise of this Yom Tov of Purim. It seems that disagreement is the cause. Until when shall we be confronted with this problem? Have not our masters firmly condemned it for several generations? Can intellect not direct emotion, at least insofar as concrete action is concerned?

Of course, my words are not addressed to you personally, but to all the youth. Nevertheless, since this also concerns you, you will take to heart to repair what must be repaired as quickly as possible, particularly on the occasion of the days of Purim, which effect transformation, as Torah Or and several other Chassidus texts explain[2].

It is in this way that one transforms darkness into light. One must therefore make use of the zeal and indignation that previously served for dispute, in order to repair concretely what must be repaired. Reflect, then, upon how much there is reason to take pity upon me and upon you. In what is one involving me? In what manner are the koach*, material and spiritual, at one's disposal being used?

With my brachah* to feel the simchah* of Purim as is fitting and to extend it throughout the year,

א'תנה

ב"ה, ט' אדר תשי"ב
ברוקלין, נ.י.

קבלתי מכתבו מוצש"ק תרומה, ונצטערתי לקרות בו אשר זוגתו תחי' מרגשת חלושה, ולא די בזה ומוסיף במכתבו עוד תיבת מאד ובודאי יש בזה הוספה מצד המרה שחורה שלו בעצמו נוסף על המ"ש והניערווין של זוגתו שתחי', ואם היו מתחזקים שניהם בבטחונם בהשי"ת אשר הוא הוא המהווה את העולם ומלואו ובמילא גם עולמם הם עם ילידיהם בכל עת ובכל רגע, ומשגיח עליהם בהשגחה פרטית לבל יחסר כל המצטרך להם ולילידיהם שיחיו, במילא אין להם להתערב בעינו של השי"ת ולדאוג באיזה אופן ימציא להם השי"ת את כל הצריך להם לאחר זמן, והכל גלוי וידוע לפניו וכבר קצב להם מזונותיהם בהרחבה כפסק רז"ל בעשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ ובידם עוד להוסיף ע"ז את כל מה שיוציאו על חינוך ילידיהם בכיוון לחינוך דתורה, שכיוון זה מתחיל בתחלת כניסת נפש האלקית (ועיין בשו"ע לרבינו הזקן מהדורא בתרא סוף סי' ד' במוסגר, וידוע מרז"ל אשה כמאן דמה[י]לא דמיא) - היו רואים זה גם במוחש.

מוסג"פ הקונטרס לפורים הבע"ל ובטח יפרסמו באופן המתאים.

מצטער הנני על העדר הידיעות מפעולות צעירי אגו"ח בקשר עם יום ההילולא יו"ד שבט העבר, ובקשר עם ימי הפורים האלה, וכנראה שגרם לזה פירוד הלבבות... ועד מתי יהי' זה מרקד בינינו! ובפרט אחרי שרבוה"ק צוערים על ענין זה בפרט זה כמה וכמה דורות, והאומנם א"א שיהי' מוח שליט על הלב עכ"פ בנוגע להבפו"מ?

מובן מעצמו אשר דבריי אלה מכוונים לא אל פרט אלא לכללות הצעירים ובטח זה שענין זה הולמו יקבל ע"ע לתקן את זה בהקדם היותר אפרי, ובפרט בימי הפורים שזהו ענין אתהפכא, ונהפוך הוא, וכמבואר ג"כ בדא"ח בתו"א ובכמה מקומות שזהו ענין אתהפכא חשוכא לנהורא, הרי ישתמשו בהתלהבות שהיתה מקודם בענין הפירוד שתהי' קאי מרתחא להם בעניני התיקון ובענינים של פועל... יתבוננו עד כמה גדולה הרחמנות עלי ועליהם, אויף וואס מען ניט מיך אויס, ועל מה הם "צריכים" לתת הכחות גשמיים ורוחניים.

בברכה לשמחת פורים כדבעי ולהמשכתה על כל השנה כולה.