Igrot Kodesh · Letter 1454 — Prayer

[7 Adar 5712]

The days of Purim deliver a teaching.

The simchah*[1] of Purim is far more intense than that of the Yamim Tovim*, which is nevertheless a Torah obligation[2]. Despite this, it is clear that on Yom Tov it is forbidden to be drunk. Thus the Rambam states[3], regarding the simchah of Yom Tov: "One shall not abuse wine." Now, miracles befell our ancestors, which are commemorated by these Yamim Tovim. Yet it is precisely the simchah of Purim that is the most considerable and far surpasses that of these Yamim Tovim.

The reason is as follows. Yom Tov reveals a new ohr*, an additional revelation, transcending the seder hishtalshelus* of the worlds and unveiling itself within them, within limit. On Purim, by contrast, Jews gave themselves over with mesirus nefesh* during an entire year, ascending thereby above all rationality. They thus surpassed the seder hishtalshelus of the worlds. And the simchah that results therefrom therefore transcends consciousness, "until one no longer knows."[4]

Furthermore, the days[5] of Purim are devoted to feasting and to simchah[6], revealing the lights within their keilim*, in order to integrate within them also that which they cannot contain according to the rules of the seder hishtalshelus.

Likewise, work is then permitted[7].

Thus, during work, during the feasting and the simchah, one can also give over one's own life with mesirus nefesh, transcending all rationality, setting aside every desire and every will that would not be devoted to Hashem, as it is said: "Whom have I in heaven? I desire nothing besides You."[8]

When he experienced hisbonenus*[9], the Alter Rebbe used to say:

"I want nothing. I do not want Your Gan Eden, nor Your Olam HaBa. I want only You."

Notes

(1) The Rebbe notes at the foot of the page: "Torah Or, Megillas Esther, second maamar entitled: 'One is obligated to become inebriated.'"

(8) I seek only the Atzmus of Hashem and cannot be satisfied with that which is not an integral part of it.

א'תנד

[ז' אדר תשי " ב ]

... ומענין ימי הפורים.

ידוע אשר שמחת 1 פורים גדולה הרבה משמחת יום טוב (דחייבים בהו בשמחה מדאוריתא 8 ועכ"ז ודאי אין לבסומי כ"כ. וכמ"ש הרמב"ם 3 גבי שמחת יו"ט לא ימשך ביין כו') שנעשה בהם ניסים לאבותינו, ובכ"ז שמחת פורים עצומה ויתירה מהשמחה שביו"ט,

והטעם מפני שביו"ט, אף שממשיכים תוספות אור וגילוי מלמעלה

מהשתלשלות - ההמשכה היא בסדר ההשתלשלות בשיעור ומדה, משא"כ בפורים שע"י המסנ"פ שהי' בהם אז כל השנה, שהוא בחי' שלמעלה מהטעם ודעת, הגיעו למעלה מעלה מגדר ההשתלשלות ולכן השמחה מגילוי זה הוא למעלה מהדעת, עד דלא ידע.

ביחד עם זה הנה ימי 4 הפורים הם ימי משתה ושמחה 5 התגלות אורות בכלים דוקא, לשכון בכלי גם במה שלא יכיל הכלי לסבול האור ע"פ ההשתלשלות,

גם מותרים הם בעשיית מלאכה 6.

היינוש בשעת עשיית מלאכה, בעת המשתה ושמחה - גם אז הוא במס"נ למעלה מן הטעם ודעת לגמרי, בהעדר שום חפץ ורצון בלתי לה' לבדו, וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי גו'.

שכמו שהי' נשמע הלשון מרבנו הזקן בדבקותו 7 שהי' אומר בזה הלשון: איך וויל זע גאר ניסט איך וויל ניט דאיין גן עדן איך וויל ניט דאיין עולם הבא כו' איך וויל מער ניט אז דיך אליין.

א'תנד
נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 336.

1) תורה אור מגלת אסתר ד"ה חייב אינש לבסומי (השני).

2) גם בזמן הזה - רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הי"ז יח. חינוך מצוה תפ"ח. שו"ע רבנו סתקכ"ט ס"ו. ועוד. והאריך בזה בשאג"א סי' סה (ודלא כתוד"ה עשה מו"ק יד, ב). ועייג"כ בשדי חמד דברי חכמים סי' פד.

3) בהלכות יו"ט פ"ו ה"כ. שם הכ"א. וראה שו"ע רבנו הזקן סו"ס תקכ"ט שהעתיק לשון הרמב"ם, והוסיף בסופו: אלא כולם יהיו קדושים ( בפשטות - בכדי לסיים בדבר טוב) והוא ע"פ הירושלמי יבמות (פ"ב ה"ד) ויק"ר (פכ"ד, ו) דהפורש מן העריות (עבירה - שבשו"ע שם) נקרא קדוש.

4) הוספות לתו"א מג"א ד"ה ויקח המן פ"ח.

5) אם יש חיוב לאכול פת בפורים - ראה הדעות בזה במג"א סתרצ"ה סק"ט ובבאה"ט שם. במור וקציעה מחייב בפת וכ"כ בנימוקי או"ח (לבעהמח"ס מנח"א) ומציין לתוס' ברכות לח, א. מב, א. אבל בברכ"י סתרצ"ה כתב דיצא בלא לחם. וכן מוכח דעת רבנו הזקן בשו"ע שלו סקפ"ז ס"ח ובסידורו דאינו חוזר בבהמ"ז אם שכח ועל הנסים. אבל צע"ק ממש"כ שם סקפ"ח ס"י: ושמחת... ואין... שמחה בלא אכילת לחם כו' עיי"ש.

ואכמ"ל.

אם מחוייב לאכול בשר: ברמב"ם הל' מגלה פ"ב הט"ו: כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר כו'. - אבל לא הובאו דבריו בפוסקים. וכבר העיר ע"ז בנימוקי או"ח שם.

6) הביאור ע"פ דא"ח ראה תו"א מג"א ד"ה חייב אינש הנ"ל. ד"ה ברוך שעשה נסים (קונטרס חנוכה ה'תשי"א).

7) שרש מצות התפלה פ"מ.