Igrot Kodesh · Letter 1415 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,
15 Shevat 5712,
Brooklyn,

To the rav*, distinguished chassid* who fears Hashem,
Rav Mordechai HaKohen[1],

Greetings and brachos*,

I reply to your letter, in which you inform me of your situation. There is being organized in your city a Brotherhood Week, and you have been proposed, as the rav of the community, to participate in it and to deliver a discourse there, on the same footing as the priest. Moreover, this gathering is organized in a hall that is in the same building as their place of worship. You ask me my opinion on this question.

It is clear that such a practice is forbidden by halachah*. It is also to be proscribed because of what could be concluded by people who would see you there and would retain only the friendly relationship of which they would be witnesses between the Orthodox rav and the priest.

You ask me how to explain all this to the members of your community. There are different ways of doing so, and I will set forth one for you, which you can adapt to your situation.

The countries in which we find ourselves are proud of their freedom, permitting each one to adopt of his own free will his convictions and his faith. Consequently, one must set aside any practice that could lead to confusion or constraint in the religious domain. For it is in this matter that pressures are most frequent, in the various forms they may take.

The verse establishes that Yisrael is "the smallest among the nations," by its number as by its material means. Despite this, throughout the entire duration of galus*, Yidden* have not made the slightest concession in everything that touches their faith. They have even given their lives for it.

Indeed, when it concerns faith, it is not easy to determine what is grave and what is not. Concretely, the most banal practice, once it calls into question the convictions, can lead to abjuring, chas veshalom*.

One can give, on this subject, the following illustration. An animal that had a large opening in its foot, or even that was amputated of this limb, would remain kosher[2], whereas a hole the size of a needle's point on the membrane covering the brain would render it tereifah*.

And it is the same for man, physically and morally. He must therefore be particularly careful in everything that touches his faith. His conduct must not lend itself to confusion before others, not even women and children. Now, the latter, seeing the Orthodox rav deliver a discourse just after the Christian priest, would deduce that there exist common points among the religions, that one can therefore take precedence over the other, especially if all this takes place in a building that is the property of the dominant religion in this country.

Now, if a single spectator is misled in this way, even if it is a child, that justifies that everything be cancelled, as Midrash Devarim Rabbah, chapter 7, paragraph 8, says, reporting the affirmation of Hashem at matan Torah*, according to which He would not have given it if a single Yid, among the six hundred thousand, were then missing. And Chazal* specify no restriction about this Yid. He could therefore have been the lowest, spiritually the most humble. Now, on his account, the entire people of Yisrael, including Moshe Rabbeinu*, would not have received the Torah.

This refusal must not be interpreted as a lack of respect toward the priest, as I underscored at the beginning of my letter. Indeed, the public authorities are proud to proclaim that, in this country, each is free to conduct himself according to his faith and his convictions.

As you ask me, I am addressing this letter to you in express, and I will therefore reply to your other questions on a future occasion, with Hashem's help.

With my brachah* of leading your community toward yiras Shamayim*,

Notes
(1) Rav M. Fisher. See, on his subject, letter no. 904.
(2) Once it is not a vital limb.

א'תטו

ב"ה, ט"ו שבט, תשי"ב
ברוקלין.
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ וכו' מוה"ר מרדכי

שי' הכהן

שלום וברכה!

במענה על מכתבו, בו מספר מצבו ומספר אשר פנו אליו בבקשה, שכיון שבמחנו עורכים בראדערהוד וואך ולכן הציעו לו אשר גם הוא בתור רב הקהלה ישתתף בזה ע"י נאום וכיו"ב, ביחד עם להבדיל הכומר וכו' נוסף ע"ז הנה עורכים אסיפה זו בחדר השייך לבנין תפלתם אף שלא במקום התפלה גופא ורק בהבנין, ושואל חוו"ד בזה:

הנה ברור הדבר אשר דבר זה אסור הן מצד הדין ועוד יותר ע"ז מפני מראית העין, כי הרואה לא יבחן כלל בזה, ודי בשבילו מה שיראה ח"ו רב חרדי והכומר מתרועעים בידידות וכו' וכו'.

ועל שאלתו באיזה אופן יסביר את זה להבע"ב שלו, הנה בכמה אופנים יש להסבירו, ואבוא בזה באחד מהם, ואולי יתאים לפי מעמדו ומצבו, והוא:

אחד מהדברים אשר מדינות אלו מתפארים בזה, הוא ענין החופש והחירות אשר כאו"א יכול לחיות לפי דעתו ואמונתו הוא, במילא מובן אשר אין לעשות כל דבר אשר יביא לטעות או לכפי' ובפרט בעניני דת, אשר זהו אחד הדברים אשר הכפי' בהם רגילה ביותר הצורה זו או אחרת.

ע"פ המובא בכתוב, הנה עם בני ישראל הם המעט מכל העמים, היינו מעט בכמות ומעט בכח גשמי, ולמרות כל זה הנה במשך כל זמן הגלות לא וויתרו אף כקוצו של יו"ד במה שנוגע לאמונתם ואפילו עד כדי למסירת נפש, כי בעניני האמונה, קשה להבדיל בין דבר קל לדבר חמור, כי אפילו דבר קל יכול להביא ח"ו לידי כפירה, כיון שזהו באמונה, דוגמא לדבר אשר נקב גדול ביותר ברגלה של בהמה ואפילו ניטלה הרגל, אעפ"כ הבהמה כשרה, ונקב כחודו של מחט בקרום של מוח מטריף את כל הבהמה, וככל הדברים האלה הם גם בנוגע לאדם בגשמיות ובנוגע לנפשו, במילא מובן אשר בכל ענינים של אמונה צריך להזהר ביותר ויותר ולא לתת מקום לטעות להמון עם אפילו לנשים וקטנים, ואלו האחרונים בראותם רב חרדי נואם אחרי כומר של דת הנוצרים להבדיל, הנה ילמדו בזה שיש צד השוה בין הדתות, שלדת אחת יש דין קדימה על הדת השני' וכו' ובפרט אם דבר זה מקומו הוא בבנין הדת שלה השלטה הכח הגשמי במדינה שלה. ואם אפילו יגרום זה לטעות רק אצל אחד מהרואים אפילו אצל קטן הרי ג"כ כדאי בשביל זה לבטל את כל הענין, וכמובא במד"ר דברים פ"ז, ח שבזמן מתן תורה, אמר הקב"ה שאילו הי' חסר אחד מששים רבוא - ולא הגבילו רז"ל מי הוא האחד מישראל, ואין נפ"מ בדבר אפילו הי' זה היותר אחרון והיותר פחות ברוחניות - לא נתן הקב"ה התורה לכל ישראל ואפילו למשה רבינו, ואין לראות בזה מעין פגיעה בכבודו של הכומר וכו' וכו' וכמ"ש בתחלת מכתבי, שדוקא זהו במה שהם מתפארים, שבמדינות אלו יש לכל אחד הרשות להתנהג לפי אמונתו ודעתו,

כבקשתו הנני שולח מכתבי זה במהיר, ולכן על הענינים אחרים אענה אי"ה בפעם הבא.

בברכת הנהגת עדתו ביר"ש.

א'תטו
מוה"ר מרדכי: פישר. אגרת נוספת אליו - לעיל ח"ד תתקד.