Igrot Kodesh · Letter 1281 — Faith & Bitachon

B'ezras Hashem,

8 Kislev 5712,

Brooklyn, New York,

Greetings and blessings,

I am responding to your letter from before Rosh Hashanah. Owing to my many occupations on the eve of Tishrei and during that month, my reply has been delayed until now:

A) Concerning the cantillation marks of the Torah[1], you ask whether it is preferable to read the verses according to their plain meaning or according to these marks. In fact, you had no doubt on this point itself; it was raised through a specific case in which the cantillation marks, according to the established principles, ought to have been different from what they actually are — one principle pushing aside another.

Here is my reply. As I wrote you in my previous letter[2], the established principles in the matter of the cantillation of verses are the work of a person who investigated these verses and laid down these rules precisely in order to resolve apparent contradictions between certain verses. Consequently, if someone else likewise undertakes a study in this domain and establishes another rule that allows all the difficulties to be set aside, it will be possible to drop the previous rule and adopt the new one.

Obviously, this concerns only the major part of these principles. Some of them, in fact, have a sacred basis[3]. For it is known that certain rules of grammar and of chant have their origin in Kabbalah*. By contrast, the Torah She'be'al Peh* was transmitted in order to be discussed by the Sages of Torah.

It follows that, in the particular situation to which you allude[4], it is clear, in my view, that one must read in accordance with the cantillation marks.

B) Moreover, even if these principles had been revealed to Moshe Rabbeinu* on Mount Sinai, the fact that one pushes aside the other would itself also have been the object of a revelation, establishing that, in a certain case, the second rule pushes aside the first. It therefore remains necessary to chant the verse in accordance with these very marks.

This is why I said, in my previous letter, citing the Zohar*, that the cantillation marks were given for chanting the verses. They are therefore comparable to the spirit and the soul that are within the body.

C) A point is to be added to what has just been said. It is specified, elsewhere, that a certain verse must not be chanted according to the marks that are written. From this one may conclude that this is not the case for all the other verses.

Concerning that verse, indeed, it is said that the Pashta, the Zarka, and the Telisha Ketanah* are always at the end of the word, while the Telisha Gedolah*[5] is at the beginning of the word. See also the verse Shemini 10:2.

D) You ask me what gives one principle the strength relative to another, enabling it to push the other aside. Why should it not be the reverse?

As I said, these principles were determined empirically, from the examination of the verses. The grammarians and the cantors deduced from this that, when two rules contradicted each other, one pushed aside the other in practice.

Why is one rule pushed aside by the other? One can simply say that it is in order to preserve the beauty of the chant and of the voice.

E) You ask me why I did not cite, in my letter, the passage of Maseches Nedarim* that speaks of the cantillation marks. Here is my reply.

In my letter I mentioned the seforim* cited by the Pekudos Sadeh, which explain perfectly this passage of Maseches Nedarim*.

F) I read with dismay, in a brief notice in your letter, that for more than a year you have had no educational activity, except in an incidental manner and without it troubling you. You yourself specify "very rarely."

I am very surprised at this. How can you remain indifferent, in this period and in the place where there are numerous Jewish children exposed to apostasy, Heaven forbid? Why do you not invest yourself, with all your strength, in saving them?

Imagine that you are at the bank of a river, studying a very profound passage of Gemara* of great interest. Suddenly, someone is drowning in this river. Will you not interrupt your study to go save him? And you can be certain that Hashem will help you, since you will be doing what is good and upright in His eyes.

To be sure, I know the explanation that is given concerning Mordechai, on the verse "he was acceptable to the majority of his brethren" — and not to all of them[6]. But the Alter Rebbe was a great scholar, not only in Chassidus*, but also in the revealed part of Torah. And he gave us the assurance, in his sefer*, at the beginning of Torah Or*, that one who gives tzedakah*[7] will have his mind and heart refined a thousandfold.

Torah Or* is not a collection of plays on words. It must be interpreted in its plain literal sense. It thus indicates that one who acts in this way will know success multiplied a thousandfold in his own study. Thus, in saving others, one loses nothing — and more than that, one even gains. One studies Torah for a brief time, but Hashem helps, and the success of that study is a thousand times what it would otherwise be.

It seems to me unnecessary to elaborate further, for all of this is well known. Reflecting upon it once again, you will doubtless correct what needs to be corrected. May Hashem direct you on the path of truth, which is also that of our Torah, the Toras emes* and Toras chayim*.

On the occasion of your visit for the "festival of festivals," Yud-Tes Kislev*, I send you the brochure[8] and the kuntres*[9] published for that date, with a copy of the letter that accompanies it[10].

With my blessing,

Notes

[1] See on this letter no. 1104.

[2] Letter no. 1104.

[3] And cannot therefore be called into question.

[4] In which one rule pushes aside another.

[5] These four names all designate cantillation marks.

[6] For some reproached him for having neglected the study of Torah, even though it was for the purpose of saving the Jewish people.

[7] Spiritual tzedakah*, by devoting oneself to the moral needs of others.

[8] Recounting the history of the imprisonment and liberation of the Alter Rebbe.

[9] Of the teachings of the previous Rebbe.

[10] Letter no. 1260.

א'רפא

ב"ה, ח' כסלו, תשי"ב
ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מקודם ר"ה, שמפני רוב הטרדות, דערב חדש תשרי וחדש תשרי וכו' נתעכב המענה שלי עד עתה.

א) בנוגע להערה שלו שבענין הטעמים שבתורה אם נכון לקרות הפסוקים מתאים לפשט המקרא, או כפי הטעמים, לא הי' בזה ספק אצלו, וכללות הספק הוא רק בנוגע למקרה אחד מסוים בלבד. ודוקא בזה הוא הספק כיון שעפ"י כללי הטעמים במקרא צריכים היו להיות הטעמים בפסוקים אלו באופן אחר מכמו שהם בפועל, מפני שכלל אחד נדחה מפני כלל השני.

מענה: כללי הטעמים, הנה כפי שכתבתי לו במכ' הקודם אינם, ברובא, אלא מעשה ידי אדם שכללם ע"י החיפוש בהטעמים שבכתובים אשר כדי לתרץ הסתירות שיש בזה ממקום למקום, הוציאו כללים אלו ובמילא אם יתענין איש אחר בזה ויכול למצוא כלל שיתרץ כל הקושיות באופן אחר הרי אז אפשר שיבוטל הכלל הקודם, ויחזיקו בהכלל שימציא איש זה, (כמובן הנה כ"ז הוא רק ברוב כללי הטעמים, כי אחדים מהם יסודם בהררי קדש, וכידוע יש איזה מכללי הדקדוק והנגינה שיסודם בחכמת הקבלה). משא"כ בתושבע"פ שנמסרה לשיקול דעת חכמי התורה.

היוצא מהנ"ל שגם במקרה מסוים שעמד עליו הנה, לפ"ד, ברור הדבר שצריך לקרותו כפי הטעמים.

ב) יותר על כל הנ"ל, גם אם היו הכללים הנ"ל מקובלים הלכה למשה מסיני, הנה כיון שגם הפרט שכלל פלוני נדחה מפני הכלל השני הרי גם זה הלמ"ס הוא שבמקום מקרה מסוים זה צריכים להיות הטעמים כפי הכלל השני, במילא צריכים לנגן את הכתוב ג"כ באופן כזה, וכמו שהצעתי במכ' הקודם מהזהר שהטעמים ניתנו לנגן בהם את הכתובים והם כנפש ונשמה לגוף.

ג) סניף [...] להנ"ל: במק"א מפורש שינגנו דלא ככתוב (בפשטא זרקא ת"ק שהם לעולם בסוף תיבה. בת"ג שהיא לעולם בראש תיבה. עייג"כ שמיני יו"ד, ב') מכלל דליכא אחריתי.

ד) שאלתו במה אלים כלל א מחבירו שבשבילו נדחה הוא ולא יהי' להיפך, הנה כנ"ל הכללים נוסדו על יסוד המציאות שראו בכתובים וזה הכריח את המדקדקים ובעלי הטעמים לכלול כלל שבמקרה ששני כללים הם בסתירה א' לחבירו הרי רואים אנו בכתוב איזה מהם עדיף ודוחה את חבירו. הטעם על הדחוי, בפשטות, י"ל, שזהו תלוי ביופי הנגינה ונעימות הקול.

ה) מ"ש מפני מה לא הזכרתי את הסוגיא בנדרים המדברת ע"ד הטעמים, הנה התירוץ ע"ז במכ' שציינתי להספרי' המובאים בפקועות שדה, ובהם מתבארת סוגיא דנדרים ג"כ כדי צרכה.

ו) נבהלתי לקרוא בשולי מכתבו, שזה למעלה משנה שפסק מעסקנות בעניני החינוך, מלבד בדרך עראי ובאופן שלא יטריד אותו וכמ"ש רק לעתים רחוקות . ותמה אני איך בזמן הזה ובמקום שנמצא בו שכמה וכמה ילדי ישראל בסכנה של שמד רוחני ח"ו היל"ת איך אפשר לעמוד מן הצד, ולא להתעסק בזה בכל תוקף ועוז. והגע בעצמך אם עומד על שפת נהר ולומד סוגיא עמוקה במקום שלבו חפץ ורואה אחד טובע בנהר, הרי בטח יפסיק ממשנתו ויעסוק בהצלת נפשות, ויהי' בטוח ג"כ בעזר הקב"ה שעושה את הטוב והישר בעיניו - 0ולא נעלם ממני משרז"ל בענין מרדכי על הפסוק ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו וכו') - ובפרט שמובטחים אנו ע"י רבינו הזקן, שהוא הי' גאון לא רק בחסידות אלא ג"כ בנגלה והבטיח בספרו - ריש תורה אור - שע"י העסק בצדקה הנה נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה. ומובן אשר הס' תו"א אינו ספר של מליצות, ומשמעו כפשוטו אשר אז מצליח בלימוד אלף פעמים ככה. וע"כ פשוט שאין זה הפסד בלימוד אלא אדרבה משתכרים ע"י עבודת הצלת נפשות זו, אשר לימודו בזמן מועט תהי' בסייעתא דשמיא ויצליח בת"ת אלף פעמים ככה. ואחשוב למותר להאריך בזה כי הענינים בכל הנ"ל ידועים המה, ובטח יתקן אחרי התבוננו בזה עוד הפעם והשי"ת ינחנו בדרך האמת שזה ג"כ דרך תורתנו תורת אמת ותורת חיים.

... בקשר עם בואו של חג החגים י"ט כסלו הבע"ל, הנה מוסג"פ החוברת והקונטרס לי"ט כסלו עם העתק מכ' הכללי השייך לזה.

בברכה.

א'רפא
שבענין הטעמים: בהמשך לאגרת א'קד דלעיל ח"ד.