Igrot Kodesh · Letter 1173 — Chinuch

By the grace of Hashem,

3 Elul 5711,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

I duly received your letter of the 17th of Menachem Av.

You doubtless know that this matter was put to me, in pointed terms, after the festival of liberation[1]. I therefore do not see what new element you bring in this letter. You doubtless know the statement of Chazal* that lashon hara* harms three persons — the one who relates it, the one who is its subject, and even the one who listens.

Furthermore, the poskim*, in particular the Rambam in his Mishneh Torah, Hilchos Deos ch. 7 par. 2, and others, say that motzi shem ra* is when a false accusation is made — which is not the case with lashon hara[2]. Thus, even if everything you say in your letter is true, even if it contains not the slightest exaggeration, even if your honor is not at stake, I remain, nevertheless, very surprised. What is the purpose of your letter?

I have no choice — I must read all the letters addressed to me. Likewise, the chassid*[3]... had to write a letter on this matter. You, however, have bechirah*. The Likkutei Torah on Parshas Emor, p. 38b[4], and the kuntres* of writings of my father-in-law, the Rebbe, which will be published for this Chai Elul, explain that bechirah is acquired by a Yid* by virtue of his connection with Atzmus*.

And so I am very surprised. You had the free choice to write this letter or not to write it. In the event, you took the decision to write a letter, which happens to be very long. Now, I do not see what it brings, except that it constitutes an act of lashon hara. You will please write me to specify what your intention was, inasmuch as other persons had already communicated to me all the details.

In due time, you will please gladden my heart by informing me that the talmidim*[5] have progressed in their yiras Shamayim*, in their knowledge of nigleh* and of Chassidus*. We are nearing the end of galus*, the cause of which, as Chazal specify in Yoma 9b[6], is sinas chinam*. May Hashem therefore inspire each one of us with ahavas chinam* — that is, what you yourself and your nefesh habahamis* consider as such, a love directed toward one to whom you owe nothing, motivated solely by the great precept of the Torah, "v'ahavta l'rei'acha kamocha."

You find no merit in the one in question, for you refuse to recognize him as your "fellow." More than that, you see in him every defect — but you must nevertheless love him. Your feeling must be as intense as the hatred which provoked the destruction of the Beis HaMikdash*. In these days of chesed* and rachamim*[7], Hashem will allow us to serve Him "with a single shoulder," as it is said[8]: "Bless us, our Father, all of us as one, with the light of Your countenance."

You will consult ch. 32 of Tanya*[9], the mitzvah of ahavas Yisroel* in Derech Mitzvosecha, and especially Kuntres Heichaltzu*[10].

With my berachah that you be inscribed and sealed for a good and sweet year, that you have a year of shalom* and tranquility,

Notes

[1] Of 12–13 Tammuz.

[2] Lashon hara is forbidden even when it reports a true fact.

[3] The one who is the subject of the report.

[4] Likkutei Torah, Parshas Emor, p. 38b — on bechirah as rooted in the soul's bond with Atzmus.

[5] Of the yeshivah* of which the recipient of this letter is most likely the director.

[6] Yoma 9b — Bayis Sheini destroyed because of sinas chinam.

[7] During the month of Elul.

[8] In the nusach of the tefillah — the blessing of Sim Shalom.

[9] Tanya ch. 32 — the mitzvah of ahavas Yisroel.

[10] Of the Rebbe Rashab, on the mitzvah of ahavas Yisroel and the rooting out of sinas chinam.

א'קעג

ב"ה, ג' אלול, תשי"א ברוקלין.

שלום וברכה!

קבלתי מכתבו מי"ז מנ"א... וכו'.

בטח נודע לו אשר תיכף אחר חג הגאולה כתבו לי באריכות גדולה עד"ז בביטוים דוקרים כו' וכו' ובמילא איני מבין מה שבא להוסיף במכתבו זה וידוע מרז"ל אשר לשון הרע שייך לשלשה היינו להמדבר, ולמי שמדברים עליו ואפילו להשומע. וידוע ג"כ בפוסקים יד הלכ' דעות פ"ז ה"ב ובכ"מ אשר מוציא שם רע זהו דוקא אם שקר הדבר לגמרי משא"כ לה"ר - ממילא אפי' אם נניח שצדקו כל הדברים שבמכתבו ואין בהם אף קורטוב של גוזמא ואפי' לא של נגיעה קלה בכבוד הכותב הנה אחרי כ"ז תמיהני, מהו מטרת הכתיבה ובשלמא אני אין לי ברירה כי מוכרח אנכי לקרוא את המכתבים המתקבלים, כן גם הרה"ח... גם לו לא היתה הברירה בכתיבת המכ' בזה. אבל כת"ר כיון שבעל בחירה חפשית הוא וכידוע בלקו"ת פ' אמור (ל"ח ע"ב) ומבואר ג"כ בקונטרס כ"ק מו"ח אדמו"ר הנדפס לח"י אלול הבע"ל, שאיש הישראלי מצד זה שהוא קשור בעצמות ומהות א"ס ב"ה הרי הוא בעל בחירה חפשית. ובמילא אתפלא על כת"ר כי לו הלא ניתנה הברירה אם לכתוב או למנוע מזה ובחר דוקא בכתיבה ובאריכות - מבלי שאראה בזה כל תועלת לבד ההיזק הנ"ל של לה"ר ובטח כוונתו בכתבו הוא, לאחר שכבר כתבו אחרים קודם לו כל הפרטים.

ובאריכות הזמן, אולי ישמח את לבי ג"כ בהודעה משגשוגם של התלמידים ביר"ש בלימוד תורת הנגלה ותורת הדא"ח. ויה"ר באשר קרב קץ גלותנו שבא כמרז"ל (יומא ט' ע"ב) ע"י העון דשנאת חנם, הנה תמורת זה יתן השי"ת בלב כאו"א מאתנו הענין דאהבת חנם, היינו שלפי דעתו דעת נה"ב שלו הרי זה אהבת חנם, כיון שאין מחויב לרעהו כלל וגם מפני הציווי של ואהבת לרעך כמוך שזהו כלל גדול בתורה כו' אינו מוצא מקום לחיוב על המדובר כי אינו חפץ להכירו לרעהו ואדרבה רואה בו כל וכו' ובכ"ז אוהבו, ובאותה המדה לכה"פ שהיתה השנאה שגרמה להחורבן. ובימי הרחמים והרצון האלו יזכנו השי"ת לעבדו כולנו שכם אחד וכמ"ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך, ועיין תניא פל"ב בס' דרך מצותיך מצות אהבת ישראל. והעיקר בקונטרס החלצו.

בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה ושנת שלום [ו]שלוה.

א'קעג
נדפסה בלקו"ש חי"ב ע' 183 והושלמה ע"פ העתקה.