Igrot Kodesh · Letter 1159 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

1 Elul 5711,

Brooklyn,

To the Rav, distinguished chassid* who fears Hashem,

Rav Avraham[1], the shochet*,

Greetings and blessings,

I learned with pleasure that you maintain a positive minhag* instituted by my father-in-law, the Rebbe — that of forming, each year, a class for training in shechitah*, which you direct and teach. This year, again, you assume this function with goodwill and graciousness. May Hashem grant that for many years still you guide the young generation in this study, which according to halachah* requires irreproachable yiras Shamayim*. For the standing of a shochet must be even more clearly established than that of a rav.

Chazal* declare that even the most humble responsibility is invariably entrusted by Hashgachah*[2] Pratis. How much more so is this the case for the study of Torah and all that accompanies it. It is clear that Hashem has assigned you this role. You therefore possess the necessary yiras Shamayim — even beyond that which had been yours until now.

Enclosed is an excerpt[3] from the farbrengen* held on Shabbos Mevarchim*[4] Elul, the month whose name is formed from the initial letters of a pasuk* dealing with the cities of refuge (Shemos 21:13)[5]: "And [if] he has not lain in wait, but Elokim brought it about by his hand, I will appoint for you a place where he may flee."

Concerning the arei miklat*, Chazal explain in Makkos 10a[6] that one must teach Torah to virtuous talmidim*. For if one of them were to need to flee to an ir miklat*, his teacher would be obligated to accompany him, as is explained in paragraph 6 of that sichah*.

But in our case, you may place your bitachon* in Hashem, for your talmidim are the disciples of my father-in-law, the Rebbe, students of his yeshivah*. He therefore fully assumes the responsibility for them.

May Hashem grant that you have nachas* from your talmidim, from their study of shechitah, and from their yiras Shamayim. Very soon we shall merit to witness the revelation of the Great Shochet, the Holy One blessed be He, who will slaughter the representative of evil[7], as Sukkah 52a relates. My father-in-law, the Rebbe, gives the assurance that this will take place with chesed* and rachamim*. For chesed is the middah* of our father Avraham, and rachamim is that of Yaakov.

It is said that Yaakov redeemed Avraham, and you will consult on this point Tanya*, end of chapter 45[8]. Standing between them is Yitzchak, whose middah is gevurah*, and so there is no cause for fear. This is also what the Zohar* explains regarding the soundings[9] to which this day alludes — since one begins to sound the shofar* on Rosh Chodesh* Elul. Thereupon Hashem rises from the throne of din* and takes His seat upon the throne of rachamim.

With my berachah for hatzlachah*, wishing you to be inscribed and sealed for a good year, in good health, together with your wife,

Notes

[1] Rav Avraham Gordon.

[2] The principle of Hashgachah Pratis governing every assignment in this world.

[3] Reproduced in Likkutei Sichos vol. 2, p. 623.

[4] The Shabbos which blesses the coming month.

[5] Shemos 21:13 — Ani Lecha Velo Lo Tzadah, V'ha'Elokim Innah L'yado, V'samti Lecha — the initials A-L-U-L spell Elul, per the Arizal.

[6] Makkos 10a — "And one teaches Torah only to a fitting student"; if a student must flee to an ir miklat, his rebbi goes with him.

[7] The yetzer hara*.

[8] Tanya, end of ch. 45.

[9] Of the shofar — beginning on Rosh Chodesh Elul through Rosh Hashanah.

א'קנט

ב"ה, א' אלול, תשי"א ברוקלין.
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ וכו' מהו"ר אברהם

שי' שו"ב

שלום וברכה!

בנועם נודעתי שאוחז הוא במנהג הטוב שנתייסד על פי הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, והוא לסדר בכל שנה כתה של מתלמדים לאומנות הזביחה וכת"ר הוא העומד בראשם ומלמדם דיעה באומנות זו, ושגם בשנה זו נגש הוא היום למלאכתו זו בחפץ וברצון, ויהי רצון אשר עוד רבות בשנים יוכל להשפיע על הדור הצעיר בלימוד אומנות זו, אשר עפ"י הדין קשורה היא ביראת שמים ביותר, וכידוע אשר שו"ב הנה חזקת כשרות שלו צריכה להיות חזקה ביותר ועוד יותר מרב וכו'.

ועפ"י מרז"ל אשר אפילו ריש גרגותא משמיא קא ממני לי' ועאכו"כ בלימוד תורה והקשור בזה, אשר מינוי זה הוא משמיא הרי במילא נגלה זה גם בו את האוצר של יראת שמים בתוספת מרובה גם יותר ממה שהי' עד עתה.

מוסג"פ קטע מהתועדות דשבת מברכים אלול, אשר בו מבואר הענין והרמז דאלו"ל הוא ר"ת א נה ל ידו ו שמתי ל ך (שמות כט, יג), היינו הענין דערי מקלט.

והנה בערי מקלט ארז"ל (מכות יו"ד, ע"א) דיש ללמד תורה רק לתלמידים הגונים כי תלמיד שנתחייב גלות הרי מגלין רבו עמו. וכמבואר בהשיחה סעיף ו', אבל בנדון דידן הרי נכון לבי בטוח בה' אשר מכיון שהתלמידים הם תלמידי כ"ק מו"ח אדמו"ר ולומדים בישיבתו, במילא קאן ער גיין אויף ברייטע פלייצעס, ויה"ר שישבע רוב נחת מהם הן בלימוד האומנות דזביחה והן בהיראת שמים, ונזכה במהרה לביאת השוחט הגדול הוא הקב"ה אשר יבוא וישחוט את הצפוני, כמבואר בסוכה (נב, א) וכפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר יהי' זה בחסד וברחמים, בחסד מדתו של אברהם אבינו, וברחמים מדתו של יעקב ועפמ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם (עיין תניא סוף פרק מ"ה) ובין שני אלו הרי במילא אין חשש מצד מדת הגבורה דיצחק אבינו. וכמבואר ג"כ בענין התקיעות בזהר, שזהו רמז ג"כ דיומא דין, שבר"ח אלול מתחילין לתקוע, ואז קם הקב"ה מכסא דין ויושב על כסא רחמים.

בברכת הצלחה וכתיבה וחתימה טובה ובפרט בריאות הנכונה לו ולזוג' שיחיו.

א'קנט
מה"ו אברהם: גורדון. קטע מהתועדות: נדפסה בלקו"ש ח"ב ע' 623.