Igrot Kodesh · Letter 1104 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

19 Tammuz 5711,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

I have duly received your letter, in which you ask me the following question. You observe that the cantillation marks (taamim*), for various verses of the Written Torah, are not in harmony with their plain sense (peshat*). You therefore ask me how you should read them: according to these cantillation marks, or by marking pauses and grouping the words according to their plain sense, leaving each person free as to the duration of those pauses.

Here is my response:

A) According to the tradition of our people, the cantillation marks were given by Hashem, as the Pardes Rimonim of Rabbi Moshe Cordovero indicates at the beginning of Gate 28, regarding the vowel-points (nekudos*)[1]. Here is what he says: "All the Sages of Yisrael have received an oral tradition, since the time of Ezra HaSofer*, according to which Ezra himself personally held an oral tradition going back to Moshe Rabbeinu*, establishing that the latter had received from Hashem the various vowel-points."

You will also consult Gate 29, which says the same regarding the names of the cantillation marks, alluding thereby to various matters[2].

This contradicts the opinion of Rabbi Eliyahu Bachur, who says that the cantillation marks and the vowel-points were introduced later[3]. Various works comment on all this in detail, and you will also consult the Pekudas Sadeh by the same author as the Sdei Chemed[4].

Nevertheless, after the revelation of the Zohar* and the Tikkunei Zohar*, anyone who has faith in the content of these books will believe that the cantillation marks and the vowel-points were given by Hashem. You will also consult Likkutei Torah, at the end of the second chapter of the chassidic discourse entitled "Shir HaShirim," and the references it indicates[5].

B) The cantillation marks were given to chant the words and, in the words of the Zohar, vol. 1, p. 15b: "The letters correspond to the body, the spirit to the vowels. All follow the cantillation marks and remain as they are. When one chants these marks, the letters rise up and the vowels follow them. When one ceases to do so, they remain as they are"[6]. You will also consult the introduction to the Tikkunei Zohar, p. 8a, and other references[7].

C) From what has just been said, it is difficult to understand why, in various places, the cantillation marks are not in harmony with the plain sense of the verses, as you note in your letter.

Several explanations may be proposed:

1) We do not know well the principles of the cantillation marks and their meaning. The greater part of them, and perhaps even all of those mentioned by the books, were conceived by men who tried to understand how the Written Torah should be chanted. If there is a discrepancy between these marks and the plain sense of the verses, perhaps it is because the cantillation marks have sometimes been favored over the meaning of the verses.

2) The explanation just given must, in addition, be modulated according to the timbre of the voice, the length of the breath, and other elements.

3) The way a word is written[8] alludes to an explanation that transcends the plain sense and the primary meaning, as Iggeres HaKodesh, ch. 19, demonstrates[9]. By the same reasoning, one may consider that the cantillation marks sometimes refer to such explanations. But in such a case, the word cannot be read as it is written, which is not so with the cantillation marks. It is known, in fact, that, in general, song is more directly connected to the depth of the soul, which transcends intellect and comprehension. You will consult on this point the Likkutei Torah, at the previously cited reference[10].

D) What has just been said leads to questioning the statement of our Sages cited in tractate Yoma 52a, according to which five verses have no definitive interpretation[11]. Moreover, ch. 70 and the Yerushalmi Avodah Zarah, ch. 2, par. 7, add another one[12].

But the Sages of the earlier generations have already raised this question, and they propose the following explanations:

1) The definitive interpretation of these verses can in fact be deduced from their cantillation marks, which were restored by Ezra. This is what is said by the Ritva on tractate Yoma at this reference, the Rosh in the Tosafos, the Yad Malachi, and the Maharsha[13].

2) There is a controversy regarding the cantillation marks of these verses, and that is why there is no definitive interpretation. This is the opinion of the Beis Yosef in his responsa Avkas Rochel, at the end of ch. 4[14].

You will consult, regarding all this, the Sdei Chemed, principles, ches, par. 28, and the Sha'arei Efraim, ch. 3, par. 15[15].

Here is what flows from this analysis. It is quite clear that a verse must be read according to its cantillation marks. One cannot modify them and introduce those one would have personally chosen, chas v'shalom*.

You will also consult the sicha* of my father-in-law, the Rebbe, of 25 Shevat 5696[16], which, in par. 5, shows how important all this is[17].

You are surely continuing your action in the field of good chinuch*. I would like to know the details of what you are accomplishing in this matter, and I thank you in advance for kindly conveying them to me.

א'קד

ב"ה, י"ט תמוז, תשי"א
ברוקלין.

שלום וברכה!

נתקבל מכתבו השואל, כיון שבכמה מקומות טעמי התנ"ך אינם מתאימים לפירוש הפשוט של הכתובים באיזה דרך לבחור אם לקרות כפי הטעמים או לקרות בהפסקות וצירופי תיבות המתאימות לפשוטן של הפסוקים (ונתת תורתו של כל אחד בידו אם לעשות הפסק גדול או קטן וכו' וכו').

מענה :

א) ע"פ המקובל באומתנו הטעמים ניתנו מפי הגבורה, וכמ"ש בפרדס להרמ"ק בתחלת שער כח (בנוגע לנקודות) וז"ל: המפורסם בכל חכמי ישראל קבלה מפה אל פה מעזרא הסופר והוא קבל מפה אל פה עד מרע"ה מסיני מפי הגבורה שהנקודות למיניהם הם כו'. ועיי"ש שער כ"ט דמוכח דגם שמות הטעמים בקבלה הם ולכן גם בהם נרמזים כמה וכמה ענינים.

והוא דלא כר"א בחור וכו' דרצו לומר שנתקנו הטעמים והנקודות לאחר זמן, וכבר באה השקו"ט בזה באריכות בכמה ספרים (עייג"כ פקועת שדה לבעהמ"ס שדי חמד) אבל לאחר שנתגלה ספר הזהר ותקוני זהר - הרי כל המאמין בהכתוב בהם במילא יאמין דהנקודות והטעמים מפי הגבורה ניתנו. וראה ג"כ לקוטי תורה ד"ה שיר השירים ספ"ב, ושם נסמן.

ב) הטעמים ניתנו כדי שינגנו בהם את התיבות ובלשון הזהר (ח"א טו, ב) גופא אתוון ורוחא נקודי כולהו נטלו במטלניהון בתר תנועי (נ"א: טעמי) וקיימי בקיומייהו, כד נגונא דטעמי נטיל נטלי אתוון ונקודי אבתרייהו כד איהו פסיק איהו לא נטלין וקיימי בקיומייהו, עכ"ל. וראה ג"כ עד"ז בתקוני זהר בהקדמה (ח, א) ובכ"מ.

ג) לכאורה ע"פ הנ"ל אינו מובן מה שבכ"מ אין הטעמים מתאימים לפשט הכתובים, וכמו שהקשה במכתבו,

וי"ל בכמה אופנים: א) אין אנחנו יודעים על בורים חוקי הטעמים וענינם. ורוב המכריע (ואולי כולם) של חוקי הטעמים המובאים בספרים אינם אלא מעשה בנ"א שערכו חוקים אלו בתור נסיון להבין סדר הטעמים בתנ"ך וכשיש סתירה בין חוקי הטעמים ופשט הכתובים - אפשר שלפעמים נתנו דין הבכורה לטעמים. ב) ע"ד הנ"ל יש להביא בחשבון חוקי נעימת הקול אורך הנשימה וכיו"ב. ג) כמו שהכתיב מרמז לפי' שלמעלה מהפשט והבנה נגלית (ראה אגה"ק סי' י"ט) כן אפ"ל שבכ"מ מרמזים הטעמים ג"כ לפי' כאלו, אלא שהכתיב אינו אלא בכתב ולא בקריאה משא"כ הטעמים, וג"ז מובן להיות נגינה בכלל מקושרת יותר עם פנימיות הנפש שלמעלה משכל והבנה ועיין בלקו"ת שם.

ד) ע"פ הנ"ל צע"ג מרז"ל (יומא נב, א) חמשה מקראות אין להם הכרע, ובב"ר פ"ע ובירוש' (ע"ז פ"ב ה"ז) הוסיפו עוד אחד. - אבל כבר עמדו ע"ז בראשונים ותירצו: א) דאיברא הוכרעו המקראות ע"י פיסוק הטעמים שהחזיר עזרא (ריטב"א יומא שם, רא"ש בתוספות, יד מלאכי, חדא"ג מהרש"א), ב) דיש פלוגתא בהטעמים דמקראות הנ"ל, ולכן אין להם הכרע (ב"י בשו"ת אבקת רוכל סו"ס ד'). וראה בכ"ז שדי חמד כללים ח' כ"ח.

ועיין שערי עפרים ש"ג סט"ו.

המורם מכהנ"ל דפשוט שיש לקרות מקרא בטעמיו, ואין לשנות ולקבוע טעמים מדילי' ח"ו, ועיין שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע דכ"ה שבט תרצ"ו אות ה' עד כמה הקפידו בזה.

בטח ממשיך בעבודתו בשדה חינוך הכשר ואתענין לדעת הפרטים בזה ות"ח מראש.