Igrot Kodesh · Letter 1092 — Grief & Loss

B'ezras Hashem,

8 Tammuz 5711,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

I received in due time your letter, which was a reply to mine. Observing your interest in these publications, I enclose for you the kuntres* published on the occasion of 12-13 Tammuz. It has just appeared and is accompanied by a letter, which relates to its content[1].

You write to me that you are part of the chicks who have strayed from the nest. One can cite, in this regard — perhaps in a pleasant manner — the principle enunciated by the Torah, according to which "living beings cannot be pushed away." It is mentioned in tractate Yoma 64a, and you will consult, in this regard, the Lekach Tov of Rav Y. Engel, on the sixth rule.

Tractate Chullin 87a also says that it is out of the question to push anyone away when it is a matter of practicing mitzvos*. You will consult, in this regard, the later commentators on the Shulchan Aruch* Orach Chaim, ch. 646, and Yoreh Deah, ch. 28. How much more so is this the case in the moral domain, since nothing resists the will.

You argue that the mitzvah of becoming impure for a meis mitzvah[2] permits the establishment of the fact that burial is a Torah-level mitzvah[3]. You will consult, in this regard, the Sefer HaMitzvos of the Ramban*, first chapter. Rashi*, on the other hand, in his commentary on tractate Berachos 19b, sees in it a mark of respect toward the deceased. This situation is therefore comparable to that of a man who would undress in the street. To clothe him again would be a mark of respect and not a mitzvah.

In any event, certain Sages of the early generations consider that burial is not a Torah-level mitzvah. Such is the opinion of Rav Saadya Gaon, in his Sefer HaMitzvos, on the parshah, in chapter 34, who says that the mitzvah of burial introduced by the Torah concerns solely the one who has been hanged in accordance with the sentence pronounced by a court. Rav David ben Zimra, vol. 1, ch. 311, says that for all other deceased there is solely a prohibition against leaving their body as is, but not a positive command to bury them[4]. For the Baal Halachos Gedolos, whom the Ramban cites at the same reference, burial is part of a more general mitzvah, which is: "You shall walk in His ways." The Yereim, ch. 50, develops a similar explanation. The Rambam*, in Hilchos Avel*, beginning of chapter 14, considers that burial is a positive command instituted by the Sages and a detail of application of the precept "you shall love your fellow as yourself." And the commentators remark that he contradicts his own affirmation, at the beginning of chapter 12 and in his Sefer HaMitzvos, at positive commandment 231.

You will also consult the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe*, in chapter 495, Kuntres Acharon, par. 3, and at the beginning of chapter 527, which says that burial is a Torah-level commandment. You will also consult the new responsa of the Sha'agas Aryeh, paragraphs 6 and 12; the commentary of Perla on the Sefer HaMitzvos of Rav Saadya Gaon, on positive commandment 19, which develops a long analysis on this; the Sdei Chemed*, principles, under the letter Kuf, par. 39. All this will not be developed here.

With my brochah that you may study Torah with calmness and tranquility, materially and spiritually,

Notes

[1] This refers to letter no. 1075.
[2] One whom no one undertakes to bury. One therefore becomes impure in performing this burial.
[3] And not instituted by the Sages.
[4] It is therefore a negative commandment and not a positive one.

א'צב

ב"ה, ח' תמוז, תשי"א
ברוקלין.

שלום וברכה!

בעתו קבלתי מכתבו - מענה על מכתבי - ומראותי התענינותו הנני מסג"פ הקונטרס לי"ב וי"ג תמוז שי"ל זה עתה עם מכ' הכללי השייך אליו.

ובמ"ש במכתבו, שהוא מהאפרוחים שנדדו מקינם כו' הנה יש להעיר (ע"ד הצחות?) מהכלל בתורה אין בע"ח נדחים (יומא סד, א. ועיין לקח טוב למהר"י ענגל כלל ו') ושאין דיחוי אצל מצות (חולין פז, א. ויעויין אחרונים בשו"ע או"ח סתרמ"ו ויו"ד סכ"ח) ובפרט בענינים רוחניים שאין לך דבר העומד בפני הרצון.

ומה שהעיר דהחיוב להטמאות למת מצוה מכריח דמצות קבורה מה"ת היא, יעויין רמב"ן בסהמ"צ שרש א', אבל ברש"י ברכות (יט, ב) הוא משום כבוד הבריות וזה מדמה בסוגיא שם לפושט בגד בשוק דאין שם מצוה ורק כבוד הבריות לחוד - ועכ"פ יש ראשונים דס"ל דאין מצות קבורה מה"ת, והם רס"ג בסהמ"צ שלו פרשיות סל"ד (שאינה אלא בנתלין ע"פ ב"ד) רדב"ז ח"א סשי"א (דבסתם מתים יש רק ל"ת דלא תלין ולא מ"ע דקבורה) ולבה"ג היא רק חלק ממ"ע כללית דוהלכת בדרכיו (רמב"ן שם) וליראים ס"נ ג"כ עד"ז, וברמב"ם הל' אבל רפי"ד שהיא מ"ע מדבריהם ובכלל ואהבת לרעך כמוך (וכבר העירו שזהו סותר למש"כ שם רפי"ב ובסהמ"צ מ"ע רל"א) ועיין שו"ע רבינו סתצ"ה קו"א סק"ג ור"ס תקכ"ז דס"ל שהוא מ"ע מה"ת ועייג"כ שו"ת שאג"א החדשות ס"ו וסי"ב בפי' פערלא לסהמ"צ לרס"ג מ"ע י"ט שהאריך בכ"ז, שד"ח כללים מע' ק' ל"ט, ואכמ"ל.

בברכה לעסוק בד"ת במנוחה והרחבה בגו"ר.

א'צב
חלקה נדפס בלקו"ש ח"ז ע' 328 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.